ברכת אשר על התורה, בראשית ה:כט

רש"י ד"ה זה ינחמנו, יניח ממנו את עצבון ידינו וכו'. דומה שיש כאן בהמשך שני דברים נפרדים, האחד - שעם לידת נח נחה האדמה מן הקללה שנתקללה בגלל חטא אדם הראשון, והאחר - שמאוחר יותר המציא נח את המחרישה, ועל־ידי כך נחה להם לבני האדם, ואת השם נתן למך לבנו על שם התופעה הראשונה (שהרי על המצאת המחרישה העתידית לא יכול היה לדעת, כי לא נביא היה), ולכאורה מסב רש"י "עצבון ידינו" על עניין המחרישה ו"ממעשנו" על ענין הפסקת הקללה שרבצה על האדמה, אך הדברים אינם מתיישבים יפה בלשונו. גם קשה, למה אינו מפרש "ינחמנו" מלשון נחמה, והדיבור כולו צריך עיון רב. (פ' בראשית תשמ"ט)