ברכת אשר על התורה, בראשית מו:ו

רש"י ד"ה אשר רכשו בארץ כנען, אבל מה שרכש בפדן ארם, נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה וכו'. וקשה לי מנין הזלזול הזה בנכסי חו"ל, ואימתי חיסלם? בסוכות ובשכם עדיין היו עמו, ואימתי נפגש בשניה עם עשו אחיו בדרך לא"י, חוץ מבשעת קבורת יצחק (לה, כט). ולכאורה צריך לומר שדבר זה נעשה באותה ההזדמנות, אלא שגם זה קשה, כי הנה יעקב כבר בן מאה ועשרים שנה, ועד אז באמת הפריד במשך כל השנים בין נכסי א"י ונכסי חו"ל? (פ' ויגש תשמ"ה)

וראה רש"י להלן (נ, ה ד"ה אשר כריתי לי) "ועוד מדרשו" וכו', משמע שאכן נעשתה העסקה בשעת קבורת יצחק. (פ' ויחי תשמ"ז) ור' באר בשדה שם שיעקב הביא לעשו כל מה שהביא מבית לבן, כי לא רצה ליהנות מנכסי חוצה לארץ, שבזה ידע פרעה כמה מאוסה היתה חוץ־לארץ בעיניו, וכמה קשה עליו להיקבר שם.

ואמנם, יוצא שהאבות שילמו בשביל המערה פעמיים, ויורשי המוכרים אינם שמים לב. (פ' ויגש תשנ"ה)