ברכת אשר על התורה, בראשית מא:ח

רש"י ד"ה ותפעם רוחו, ...לפי שהיו שם שתי פעימות - שכחת החלום והעלמת פתרונו. ע"כ. מה גדולים דברי הרבי מלובביץ זצ"ל שצריך לחיות עם הזמן, דהיינו עם פרשת השבוע, ומה מזעזעים דברי רש"י אלה בשבוע של ביקור נשיא ארה"ב בארץ והוא לוחץ על נסיגה־פעימה. (פ' מקץ תשנ"ט)

ולכאורה קשים דברי רש"י בדבר "שתי פעימות" וכו', כי למה בגלל שתי פעימות מתאים יותר לשון התפעל דשם. ועוד: שכחת החלום והעלמת פתרונו לכאורה דבר אחד הם. (פ' מקץ תשס"ג) ור' רא"ם שדורשים את האות היתירה כאילו נאמרה התיבה פעמיים, להורות על כפל הפעולות. ור' רש"י למעלה (ב, ז).

רש"י ד"ה חרטומי, הנחרים בטימי מתים וכו'. רש"י מבקש לפרש את המלה ע"י חלוקתה לשתיים: חר - מלשון נחר, "יגעתי בקראי נחר גרוני" (תהלים סט, ד), כלו' לצעוק בקול גדול, לשון טימי, עצמות, כלו' אלה שצועקים - שואלים את העצמות. (פ' מקץ תשנ"ח)

ורק משום כך מובן, למה לו לבאר את השם טימי ולתרגמו בעצמות, שאם לא כן, מה עניינו לבארו. (פ' מקץ תש"ס)

וראה ב"מלכה של תורה" כמה פירושים ללשון הנחרים. (פ' מקץ תשס"ד)

שם. ...טימי הן עצמות בלשון ארמי. ע"כ. כלו' לדעת רש"י המלה חרטמי היא ארמית למחצה, שהרי המחצית השניה - ח"ר - מבוארת בעברית: הנחרים... ששואלים. (פ' מקץ תשס"ב)

"ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה". תחילה לשון יחיד ואחר לשון רבים. נדרשו לזה ר"ע ספורנו: מפני שחשבו שהם שנים טעו בפתרון, אור החיים: כשבא להודיע כי לא מצא פותר דקדק לומר אותם שכל ב' החלומות אין פותר להם. ור' גם כלי יקר. (פ' מקץ תשמ"ז)

ויונתן בן עוזיאל מתרגם "חלומו" בלשון רבים, אך לא כן אונקלוס. (פ' מקץ תשנ"ד)