ברכת אשר על התורה, בראשית ד:י

רש"י ד"ה דמי אחיך, ...שלא היה יודע, מהיכן נפשו יוצאה (סנהדרין לז ע"ב). ע"כ. מעניין שאין חז"ל רואים כל צורך להראות, מנין ידעו אדם וקין, כיצד ליתן חיים, ר' רש"י שמעל (ג, א ד"ה והנחש היה ערום), ור' גם למעלה (ב, כג ד"ה זאת הפעם), כי לכאורה ליתן חיים הוא מטבעו של האדם, אך לא כן להמית. (פ' בראשית תשנ"ז)

"קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה". "א"ר יהודה בריה דר' חייא, מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל, שוב לא פתחה, שנאמר" וכו' (סנהדרין לז ע"ב), ור' תוס' שם ד"ה מיום שפתחה וכו' - "כל דמים נבלעים בארץ, אלא שרישומן ניכר, ושל הבל אין רישומן ניכר כלל, ולפי זה צעקים אלי מן האדמה". (תש"ה)

ורק עתה אני שם לב ללשון הרבים "צעקים" המוסב על "קול"! (פ' בראשית תשמ"ט) ור' דעת מקרא שתפס לשון רבים, כי הוא מכוון ל"דמי אחיך", וראב"ע פירש: כי נשפכו במקומות רבים.