ברכת אשר על התורה, בראשית לה:ח

רש"י ד"ה ותמת דברה. לפי דברי רש"י כאן יש מקום לברר, מה היתה הסיבה המכרעת לצאת יעקב מבית לבן - שנאת בני לבן, דיבורו של הקב"ה או הגעת דבורה שליחת רבקה אצלו, או שמא כל שלושת העניינים גם יחד. אך דומה שאין בכתובים כל רמז להגעתה של דבורה אל יעקב בבית לבן. ולכאורה יש כאן דוגמה נוספת ל"סיבתיות כפולה", כפי שקרא מו"ר ר' קלמן כהנא זצ"ל תופעה זו. (פ' וישלח תשמ"ט)

"...ומתה בדרך". ור' מה שכתבתי למעלה (כז, מד), וצריך לתקן שם. (פ' וישלח תשנ"א)

אם אכן רבקה שלחה את דבורה, כפי שהבטיחה, על סמך מה שלחה עכשיו? אם ידעה שעשו סלח לו ליעקב, למה התכונן לפגישה בג' דברים ופחד כל כך? לכאורה אין זה עולה כל כך בקנה אחד עם ראשית הפרשה. (פ' וישלח תשנ"ו)

ונראה שדברי רש"י (ר"מ הדרשן) "...ומתה בדרך" מדברים על מות דבורה בדרך אל יעקב, כלומר הם נפגשו כשיעקב היה בדרכו חזרה ודבורה בדרך לארם, לפני שמלאה שליחותה של רבקה. (פ' וישלח תשס"א)

אלא שאם כן היתה שליחת מצוה - להחזיר את יעקב לא"י - ולמה ניזוקה? (פ' וישלח תשס"ו)

רש"י ד"ה תחת האלון, בשפולי מישרא. ע"כ. והוא תרגום אונקלוס, ואין רש"י מזכירו בשם, כמו לעתים קרובות. ואולי כדאי לרכז את כל הפסוקים שבהם באה תופעה זו, שמא ניתן יהיה להגיע למסקנה כלשהי, שהרי עצם העובדה של אי־איזכור אונקלוס כאשר מצטטים אותו, היא תמוהה. (פ' וישלח תשל"ג)

וקשה לי, למה אין רש"י מפרש אלון כמו "ויקח תרזה ואלון" (ישעיה מד, יד), וראה שופטים (ט, ו) - "עם אילון מצב אשר בשכם" - וראה דעת זקנים שמדובר בעץ. (פ' וישלח תשמ"ז) ור' רש"י למעלה (יד, ו) שהביא דוגמאות נוספות.

ודברי רש"י: ואלון בלשון יוני אחר - לא ידעתי פשרם, כלום יש כאן מלה יוונית בתורה? (פ' וישלח תשנ"ב) ור' רא"ם להלן (מט, כב) שתיבות אלו נטלו הגויים מלשון תורתנו.

שם. ...לפיכך העלימו את יום מותה [של רבקה] שלא יקללו הבריות וכו'. ודווקא על רקע איזכור מות דבורה בולט העדר איזכור מות רבקה עוד יותר. (פ' וישלח תשנ"ד)

ועוד: לשון רש"י: לפיכך העלימו... אף הכתוב לא פרסמה וכו'. הרי זה כאלו יש כאן שני גורמים נפרדים, וכאלו יכולנו לדעת תאריך בלי כתוב. (פ' וישלח תשנ"ט) ור' מש"כ למעלה (כג, ב).