ברכת אשר על התורה, בראשית לד:יג

רש"י ד"ה במרמה, בחכמה. ד"ה אשר טמא, הכתוב אומר שלא היתה רמיה וכו'. ויפה ביאר "באר יצחק" על אתר. (פ' וישלח תש"מ)

ור' "נחלת יעקב" כמובא בשפתי חכמים (אות נ). (פ' וישלח תשנ"ט)

ועם זאת רש"י אינו מובן, שהרי רמאות נשארת רמאות גם כשהיא באה להעניש מישהו על פשע שפשע. (פ' וישלח תשס"ו)

ברור שהסיפא של הכתוב אינו מדברי בני יעקב, אלא הכתוב מעיד שבני יעקב עשו אשר עשו משום "אשר טמא". אין בזה משום הפיכת רמיה ליושר, אבל הוא מעין הצטדקות־הצדקה, וצ"ע. (פ' וישלח תשמ"ט) ור' מדרש בראשית זוטא: כדין וכהלכה עשו מה שעשו, שהרי טמא אחותם. ו"בעלי התוספות" לפס' כח כתבו: תימה מה ראו לרמות בני העיר לאמר להם להמול ואח"כ הרגום? י"ל שלא עשו רמאות כי ביום השלישי היו מצטערין והיו מתחרטין על המילה ולכך הרגום. ור' דברי "הכתב והקבלה" שכתב": "...ובזה אין מקום לקושית המפרשים, איך בני יעקב הצדיקים שפכו דם נקי חנם, כי לפי המבואר הכתוב עצמו מגלה לנו, שהם בעצמם גרמו להם הרעה הזאת, יען שהתחרטו והצטערו על שמלו, והסכימו לעמוד על בני יעקב להרגם, לכן השיבו גמולם על ראשם, כי הבא להרגך השכם להרגו" (הראני ר' גרשון באס שי').

וראוי לבדוק משמע מרמה במקרא. (פ' וישלח תשמ"ז) ור' רש"י למעלה (כז, לה).