ברכת אשר על התורה, בראשית לב:לב

"ויזרח לו השמש". בשובו ארצה. ואילו ביציאתו (כח, יא) "כי בא השמש", ושם מעיר רש"י "ששקעה לו חמה פתאום", ואלו כאן מעיר "...ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו כשיצא מבאר־שבע, מיהרה לזרוח בשבילו". ודומה שמעבר לזה יש כאן משום סמליות לחשיבות הימצאותו (הימצאותנו) בא"י - שקיעת השמש ביציאה ממנה וזריחתה בשובנו אליה. (פ' וישלח תשמ"ט)

וכל זה בשל תיבת "לו", שאותה רש"י מפרש יפה בדיבור הבא, ואמנם המדרש קשה - למה תשנה השמש מהלכה בגין יחיד, גם כאן וגם למעלה? ואם אמנם כן, מה העניין הרב בעמידת השמש אצל יהושע, למען עם שלם? (פ' וישלח תשנ"ח) ור' דבק טוב שבשביל שעה או שתים של צליעה לא היה הקב"ה משדד מערכות השמש, לכן אותן שעות שחשכו אז שלא בעונתן, חזרו עתה והאירו.