ברכת אשר על התורה, בראשית ג:ד

רש"י ד"ה לא מות תמותון. דחפה עד שנגעה בו וכו'. ומה זה יכול להוכיח לה לחוה, והרי היא ידעה שלא נאסרה הנגיעה? ור' שפתי חכמים (אות ג) שנדרש לזה ושואל מספר שאלות נוספות. (פ' בראשית תשמ"ד)

ועתה ראיתי במתנות כהונה (בראשית רבה יט, ג) שכבר תירצו קושיא זו באבות דרבי נתן (א, ה): ...באותה שעה היה נחש הרשע נוטל עצה בלבו, ואמר: הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם, אלך ואכשיל את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה. אמר לה: אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקב"ה - הריני נוגע בו ואיני מת, אף את, אם תגעי בו אי את מתה... . (פ' נח תש"ן)