ברכת אשר על התורה, בראשית כח:ח

"...בעיני יצחק אביו". וקשה לי, הרי רבקה אמנו היא זו שקבלה על כלותיה מעשו שהן בנות כנען (לעיל כז, מו), ואלו יצחק לא אמר בנדון דבר עד שרבקה העירה תשומת־לבו לכך. וצ"ל שלכאורה נודע לעשו על חלקה של רבקה בהסבת הברכה ממנו ליעקב או הגיע למסקנה (ההגיונית) שרק היא יכלה להיות מאחרי עניין זה, ועל כן היו היחסים שביניהם כאלה שלא התחשב בדעתה. (פ' לך תשנ"ז) ואולי קבלה רבקה רק בפני יצחק בעלה ולא היה עשו שומע. ועתה שמע ציווי יצחק ליעקב. ור' רד"ק.