ברכת אשר על התורה, בראשית כו:כו

רש"י ד"ה ואחזת מרעהו... סיעת מאוהביו וכו'. כלו' פירוש "אחזת" הוא סיעה, ופירוש הביטוי כולו: סיעה - קבוצה המורכבת מאוהביו של אבימלך, אחר כך מתלבט רש"י, אם המ"ם של "מרעהו" הוא מן היסוד או שמא היא אות־שימוש, ומטעמים טקסיים־חברתיים־פוליטיים הוא מגיע למסקנה שהיא אות־שימוש.

והנה בדפו"ר אין כל התלבטות, וזה לשונו: אחוז' מרעהו, וסיעת מרחמוהי, סי"ע מאוהביו אחוזת לשון קבוצה ואגודה שנאחזי' יחד.

ושאלתי עצמי, למה לא לבאר "אחוזת" כשם פרטי, על משקל "בשמת" (פס' לד), ובסוף הפרשה (כח, ט) "מחלת", ואם תרצה שם של זכר על משקל זה, הרי לך "גלית" (שמואל א'). וב"ה מצאתי כך מחלוקת בענייננו בבראשית רבה (סד, ט): ואחוזת מרעהו, רבי יהודה אמר, אחוזת מרעהו היה שמו, רבי נחמיה אמר, סיעת מחמוהי. ע"כ.

תמוה בעיני שרש"י בוחר בדעת ר' נחמיה (ואינו מזכיר את ר' יהודה), אע"פ שדווקא לדעת ר"י אין קושי בלשון היחיד שב"מרעהו", ולא ראיתי מי שיעסוק בקושי זה, חוץ מרמבמ"ן המאריך בביאור זה. (פ' תולדות תשמ"ז, תשנ"א, תשנ"ו-תשנ"ט)

וראויה לציון העובדה שרש"י דוחה פירוש מקרא בשל "דרך ארץ" (במובן הרחב), אין דרך ארץ לדבר על מלכות כן!