ברכת אשר על התורה, בראשית כד:נה

רש"י ד"ה ויאמר אחיה ואמה, ובתואל היכן היה? היה רוצה לעכב, ובא מלאך והמיתו. ע"כ. ומקורו בבראשית רבה (ס, יב), וראה גם ילקוט שמעוני (משלי רמז תתקמז, ד"ה צדקת). ור' שפתי חכמים (אות ב) סיפור בשם "מצאתי", ולא ידעתי מקורו. וצ"ע, למה אין רש"י מביא את המדרש הנ"ל כבר למעלה (פס' לג) וכפי שנדרש בבראשית רבה, שהרי שם מקומו, כי הוא נסמך על לשון "ויישם". (פ' חיי תשמ"ט)

ומעין ה"מצאתי" כבר מובא ב"דעת זקנים מבעלי התוספות" על אתר, ור' תרגום יונתן בן עוזיאל על אתר. ודבריו נראים יותר, שהרי בפס' נ עדיין בתואל חי. והסיפור גם מובא ב"בעל הטורים" (לג). ואם תאמר, היכן רמז לאבל בית בתואל, כבר עמדו ז"ל על כך, ראה בבראשית רבה דלעיל.

ואם פס' נ הוא הסיבה לאיחור הבאת רש"י את המדרש, הרי יכול היה להביאו לפחות לפס' נג.

ויש לשים לב לשוני במוטיבאציה של בתואל לפי המדרש ולפי המובא אצל "דעת זקנים" בדבר אחר.

ובאשר לפשוטו של מקרא, ראה ראב"ע על אתר, וראה במיוחד אצל רש"ר הירש המרחיב בדבר. (פ' חיי תש"ן)

באשר לדמותו של בתואל, ראה ילקוט שמעוני, בראשית רמז קט. (פ' חיי תשנ"ג)

ועתה אני נזכר כאלו אתמול ראיתי־שמעתי את ר' אליעזר ורהפטיג זצ"ל ה"מורה לדת" שבדרמשטט (בשנות השלושים למאה הכ' למניינם), כיצד סיפר החלפת הקערות בין זו של עבד אברהם, אותו ביקש לבן להרעיל כדי לשים יד על רכושו, לזו של בתואל. ועתה תוהה אני, למה זה התחיל ללמדנו חומש ב"שיעורי הדת" של הקהילה דווקא בפרק כד, ומשום מה לא שאלתיו אף פעם כשלמדנו חברותא, לפני שהיגר לאנגליה (תרצ"ט). (פ' וארא תשס"א)