ברכת אשר על התורה, בראשית כד:כט

"ולרבקה אח ושמו לבן". והכתוב מפרט כאן מה שלא אמר למעלה (כב, כג), שם הזכיר את רבקה בלבד ולא את אחיה. (פ' חיי תשנ"ז)

"וירץ לבן אל האיש... ויהי כראת את הנזם... ויבא אל האיש" וגו' . סדר הכתובים תמוה ולכאורה היה צריך להיות הפוך - תחילה שמע את דברי אחותו וראה את המתנות שקיבלה, ורק לאחר מכן ובשל כך רץ החוצה, אל האיש. וזה שהכתוב מקדים את ראייתו את הדברים לשמיעתם, אינו קשה, שהרי מסבתר כי מיד ראה תכשיטים חדשים על אחותו ורץ אחר ששמע על מקורם, ואין דומה שמיעה לראייה. (פ' חיי תשמ"א)

וקצת תמוה שרש"י מתעלם מקושי זה. ודברי שפתי חכמים (אות ע) שמאריך להוכיח, שזה הקושי שעמד לפני רש"י בד"ה וירץ, נראים מאד דחוקים. ומכל מקום קשה, כיצד זה שמע, והרי רבקה סיפרה בבית אמה. (פ' חיי תש"ן)

וראה דברי ר"ע ספורנו על אתר, אך הקונסטרוקציה שלו את התרחשות הדברים קצת מסובכת. וראה גם דברי "אור החיים" הק', אך לא נתבהרו לי מספיק. (פ' וירא תשנ"א).

ובאשר לשאלה, כיצד הקשיב, והרי רבקה סיפרה לאמה בביתה שלה, שמא הקשיב מבחוץ, ולא יהיה בהנחה זו משום חושד בכשרים. אבל קשה יותר, כיצד ראה מבחוץ, ואולי ראה את התכשיטים כאשר רצה אל בית אמה, ועל כן הסתקרן והקשיב מבחוץ. (פ' חיי תשנ"ד)

ובוודאי לא שייך לומר על כגון דא "אין מוקדם ומאוחר בתורה". (פ' חיי תשנ"ו) ור' גור אריה.