ברכת אשר על התורה, בראשית יח:ח

רש"י ד"ה ויקח חמאה וגו', לחם לא הביא, לפי שפירסה שרה נידה וכו'. וקשה לי. (א) הרי זה לפני בשורת המלאך שתלד בן, ולמה אפוא תפרוש נידה? ודברי שפתי חכמים (אות ז) נראים לי דחוקים. (ב) ומה איכפת לי שאמנם פירסה נידה, והרי גם אם אברהם אבינו ע"ה אכל לחמו בטהרה, הרי לא אכל בסעודה זו, כי עמד עליהם לשמשם, וכך גם יוצא מדברי רש"י (ז ד"ה בן בקר רך וטוב), ג' פרים היו וכו'. ומה צריך לחם טהור בשביל האורחים שהופיעו בדמות ערבים? (פ' וירא תשל"ח)

ועוד קשה, שהנה כל זה התרחש ביום ג' למילתו, והרי "הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר" (משנה פסחים צב ע"א), ומוסיף רש"י "וצריך הזאה בשלישי ובשביעי", ואם כן גם אברהם היה יכול לאכול בטומאה. (פ' חיי שרה תשמ"ז)

ולכאורה קשה על דברי רש"י מפס' מפורש (יא) "חדל להיות לשרה" וגו'. (פ' וירא תשנ"ד)

וגם קשה, אם אמנם לא אכלו לחם, חמאה למה להם? לעוגה שנאפתה מן הסולת, ראה רש"י (ו ד"ה סלת)? (פ' וירא תשנ"ז)

ודברי שפתי חכמים (אות פ) אינם נראים לי. (פ' וירא תשנ"ח)

אך מה לעשות ועניין פירסה נדה גמרא מפורשת היא (בבא מציעא פז ע"א): אמר אפרים מקשאה בשם ר' מאיר, אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה. ע"כ. אלא לכאורה אברהם אבינו ע"ה לא אכל בסעודה זו, כאמור, ואלו שרה אמנו הרי היא עצמה אומרת מאוחר יותר - "אחרי בלתי היתה לי עדנה" (פס' יב), והכתוב עצמו מעיד (פס' יא) "חדל להיות לשרה ארח כנשים", והרי לפחות מכאן קשה על דברי אפרים בשם ר' מאיר.

ואמר לי היום ר' יצחק הדס שי', שלכאורה צריך לומר, כי בביתו של אברהם אבינו ע"ה פשוט לא הכינו אוכל טמא. אך עדיין כל הענין קשה לי - מה צריך להתחשב בערבים הללו שמשתחווים לעפר רגליהם! (פ' וירא תשס"ה) ואולי לא רצה לתת לפני אורחיו דבר שהוא עצמו אינו אוכל.

רש"י ד"ה ויאכלו, ...מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג (בבא מציעא פו ע"ב). ע"כ . הניחא הרישא של דברי ר' תנחום בן חנילאי שיש ללמוד ממשה רבנו ע"ה שעלה השמימה ולא אכל במשך מ' יום כמלאכים הללו, אך כיצד נלמד אנו ממלאכים? (פ' וירא תשס"ד) ור' גור אריה שאין אנו למדים ממעשה המלאכים אלא ממה שכתבה התורה "ויאכלו".