ברכת אשר על התורה, בראשית טו:יז

רש"י ד"ה באה, טעמו למעלה. ע"כ. ואפשר להתווכח, אם מקומו של ד"ה זה הוא לפני או אחרי ד"ה השמש באה, אך ודאי שצריך לבוא לפני ד"ה ועלטה היה. (פ' לך תשנ"א)

ההבחנה בין עבר והווה על־פי מקום הטעם היא נפלאה, אך אפשרית רק בלשון יחיד בנקבה. (פ' לך תשס"א)

"...הגזרים" - הייתי מצפה ללשון "הבתרים", כמו למעלה (פס' י). (פ' לך תשנ"ה)

ומה גם שנאמר כאן "האלה", כלו' אלא המוזכרים שם. (פ' לך תשס"ב)