ברכת אשר על התורה, בראשית טו

רש"י ד"ה אחר הדברים האלה. כל מקום שנאמר וכו'. אך ראה להלן (יח, ה), שם לא נראה ש"אחר" הוא כל כך סמוך. (פ' לך תשס"ז) ור' גור אריה להלן (כב, כ) שהכוונה לכל מקום בו נאמר "אחר הדברים האלה" ולא "אחר" לבד.

רש"י ד"ה אחר הדברים האלה, ...בראשית רבה וכו'. קצת קשה שברישא מיחס המדרש־רש"י לאברהם דאגה על מיצוי זכויותיו בהצלתו, ואלו בסיפא נוספת כאן דאגה על עונש בשל הריגת האויב. אך יש מעין זה גם להלן (לב, ח ד"ה ויירא ויצר). (פ' לך תש"מ)

שם. שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת וכו'. וקשה לי, מאי הווא אמינה להיענש על הריגת האויב במלחמה? הרי זה מצלצל כלשון אנשי שלו' עכשיו ודומיהם יפי הנפש שבימינו, ולכאורה צ"ע. (פ' לך תשנ"ו)

והטון לא נשתנה והקושיה במקומה עומדת. (פ' לך תשס"א)

וראה בעלי התוספות על אתר: "...נתירא שמא נתמעטו זכויותיו. אמר לו ית', בערת קוצים מן הכרם וכו'. וראוי למצוא את המקור. (פ' לך תשס"ד)

ועתה אני נזכר שכאשר באתי לביקור קצר בארץ סמוך לאחר מלחמת ששת הימים, סיפרה לי נחמה ליבוביץ ז"ל, כי אחד הדברים המרגשים בעקבות המלחמה היה התלבטות חיילים וקצינים רבים בשל חיילי האויב שהרגו. (פ' וירא תשס"ה)

"...היה דבר ה' אל אברם במחזה...". מענין שדווקא התגלות זו היתה במחזה, בעוד שהאחרות היו לכאורה במישרין, כלו' בדרגה גבוהה יותר. (פ' לך תשנ"ז)

באשר לביטוי "במחזה" ר' אונקלוס, רד"ק ורמב"ן. לרמב"ן נשאר לכאורה קשה, למה דווקא כאן "במחזה". (פ' לך תשס"ב)

"...אד' אלהים מה תתן לי". אגב טעות הקורא בתורה שמתי לב לדקות התפישה של בעלי המסורה־הטעמים - הזקף אינו על "תתן" כי אם על "לי" כלו' שאתה ה' נותן לאחרים, אינו מענייני, אבל מענייני הוא שאתה נותן לי. (פ' לך, ערב שבת החתן של חזי שי' באכסניה בבית וגן, תשס"ה)

רש"י ד"ה הולך ערירי, מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש וכו'. ולי נראה, ער ועונה (מלאכי ב, יב) מגזרת ולבי ער (שיר השירים ה, ב), וערירי לשון חרבן וכו'. ונראה כי "ולי נראה" הוא רש"י, ולא מנחם בן סרוק, כדברי "הבנת המקרא" (ר' הע' 27 בחומש תורת חיים). ומבאר רש"י ש"ער ועונה" הוא במובן של אדם ער, שאינו ישן. מכל מקום "ערירי" הוא לשון חורבן, שלא כמנחם ב"ס שביאר ש"ער ועונה" מובנו "ערירי בלא בנים". (פ' לך תשנ"ג)

רש"י ד"ה ויחשבה לו צדקה, הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. ע"כ. וראה "חזקוני" המפרש: אברהם חשב לו לעצמו, שאין הקב"ה נותן לו בזכותו זרע, אלא צדקה עושה עמו. ע"כ. ודברי שפתי חכמים (אות י) "והוכחתו" וכו'. אינם הוכחה, שכן גם לפי פירושו של "חזקוני" צדקה מוסבת על הגדול, כלו' על הקב"ה הגומל צדקה לאברם. (פ' לך תשמ"ח, ע"פ פתק ישן)

שם. ...ד"א, במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו וכו'. דבר אחר שבדיבור זה הוא לעומת פירושו בדיבור הקודם.

שם. ...בזכות הקרבנות. ע"כ. כלו' זרעך יתקיימו בארץ בזכות הקרבנות. ולא ידעתי על סמך מה מכניס קרבנות לעניין זה והיכן הם רמוזים. (פ' לך תש"ס) ור' מגילה לא ע"ב שבזכות הקרבנות יתכפרו חטאיהם של ישראל ולא יהיו ישראל כלים. ור' רא"ם לפס' ט.

"במה אדע כי אירשנה". לא ידעתי, מה הוא יודע יותר אחר כריתת הברית. (פ' לך תשנ"ה) ור' רמב"ן לפס' יח שאחר הברית ידע כי הבטחת הארץ אינה תלויה במעשים.

ואין לשאול, מדוע אין אברהם אבינו מבקש אות על הבטחת הזרע, שהרי את זה יראה בעיניו בעודו בחיים. (פ' לך תשנ"ח). ור' מאמרו של הרב איתן שנדורפי שי' "ברית בין הבתרים ומשמעותה לדורות" בספרו הדר העולם עמ' 36.

רש"י ד"ה עגלה משלשת, ד"ה ועז משלשת, ד"ה ואיל משלש, ד"ה ותר וגוזל. בכל אחד מהביטויים יש על־פי רש"י משום רמז למיני קרבנות. יש מקום לתמוה על בחירת הדרשן (בראשית רבה מד, יד) בקרבנות הרמוזים בביטויים, למה דווקא אלה, כלו' לפי מה בחר, וכיצד זה שלא הקפיד על מין הבהמה־הקרבן. (פ' לך תשנ"ה) ור' רא"ם שהורה לו ה' על הקרבנות שמכפרים עוונותיהם של כלל ישראל, ולכן לא הראה לו אלא חטאות, ולא פרי עולות המוספים ופרי שלמים.

שלושה פרים: (א) פר יום הכיפורים - פר שכהן גדול מתכפר בו ביום הכפורים (ויקרא טז, ו), ועל־ידי זה הוא יכול לכפר על כלל ישראל, משום יבא זכאי ויכפר על החייב. (ב) פר העלם דבר של ציבור - פר חטאת לכפר על כל ישראל (ויקרא ד, יג-כא), כשעברו על אחת ממצוות ה' בשגגה. (ג) עגלה ערופה - בה נאמר (דברים כא, ח) "כפר לעמך ישראל".

שלושה שעירים: (א) שעיר הנעשה בפנים - שעיר החטאת של יום הכיפורים, שדמו נזרק לפנים מן הפרוכת (ויקרא טז, טו). (ב) שעירי מוספין של מועד - שעירי החטאת הבאים במועדים ובראשי חדשים (במדבר כח וכט). (ג) שעיר חטאת יחיד - שעירת עזים של חטאת יחיד הבאה על שגגת כרת (ויקרא ד, כז-לא) וכן על שגגת ע"ז (במדבר טו, כז), ונקראת "כפרת כל ישראל" כי באה על כל חוטא וחוטא מישראל, ואדם אין צדיק בארץ.

שלושה אילים: (א) אשם ודאי - מכפר על כל חוטא מישראל (ויקרא ה, יד-טז וכ-כו) (ב) אשם תלוי - מכפר על כל חוטא מישראל ובא על הספקות (ויקרא ה, יז-יט) (ג) כבשה של חטאת יחיד - באה על כל השגגות (פרט לשגגת ע"ז). ואף שאינו איל, מכל־מקום ממין אחד הם ("כבש" הוא בן שנה, ומשיגיע לגיל שנה וחודש, הריהו "איל"). ור' מהרז"ו.

תור ובן יונה: של חטאת, הבאים בקרבן עולה ויורד (ויקרא ה, ז).

רש"י ד"ה עגלה משלשת, שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים... לעגלה ערופה. ע"כ. לפי "מלכה של תורה" בחר הדרשן (בראשית רבה מד, י) בשלושה אלה, אע"פ שיש עוד קרבנות פרים, משום שאלה באים לכפר על הציבור. וקשה לי, הרי עגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על ציבור מצומצם, ציבור העיר הקרובה לחלל, ולא על כלל ישראל. ויתרה מזו. כיצד זה אפשר לכלול עגלה, כלו' נקבה, בקרבנות פרים? ואולי אף יש מקום לשאול, אם עגלה זו בכלל בגדר קרבן, שהרי ממיתים אותה בנחל איתן, כלו' אפי' לא בבמה. (פ' לך תשמ"ט)

"ואת הצפר לא בתר". והרי היו שניים - תור וגוזל, כאמור בפס' הקודם. וראה ראב"ע ד"ה צפור לא בתר שצפור הוא שם כולל. אך לפי תרגומו של תרגום יונתן בן עוזיאל בפס' הקודם אין צריך לומר כך. (פ' לך תשס"ג)

וראה גם רמב"ן וחזקוני וגם דעת מקרא. (פ' לך תשס"ח)

רש"י ד"ה ואת הצפר לא בתר, רמז שיהא ישראל קיימין לעולם. ע"כ. ואין למנות רמז זה וכל היתר המנויים בפרשה זו בין הרמזים לעתיד שאצל האבות, שכן הרומז הוא הקב"ה ולא אברהם אבינו ע"ה עצמו. ועם זאת יש מקום לתהות, רמזים אלה למי הם, לאברהם אבינו ע"ה או לנו, בניו אחריו. (פ' לך תשמ"ט)

ואכן הרמזים לאברהם אבינו ע"ה, כדברי רש"י להלן (יז, ד"ה והנה תנור עשן וגו') "רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם". (פ' לך תשמ"ט)

רש"י ד"ה העיט, ...ושואף אל הנבלות לטוש עלי אוכל וכו'. לשון קשה שצריך לבארו. (פ' לך תשס"ג) ור' איוב (ט, כו): "כנשר יטוש עלי אוכל".

רש"י ד"ה על הפגרים, על הבתרים, הפגרים - שריק"ש בלע"ז. ע"כ. בדפו"ר מובא רק על הבתרים, ותו לא. (פ' לך תשמ"ז)

בחומש "רב פנינים" מביא תרגום אונקלוס משובש - פליגי במקום: "פליגיא", כפי שאמנם בא בחומש "תורת חיים". (פ' לך תשנ"ה)

וכן הוא בחומש "הכתר". (פ' לך תשס"א)

וכן הוא בחומש "המאור". (פ' וירא תשס"ב, במלון רויאל בים המלח)

רש"י ד"ה וישב, ...רמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם וכו'. ולא ידעתי, היכן כאן הרמז לדוד מלך ישראל. (פ' לך תש"ס) ור' באורי מהרא"י שדייקו חז"ל מלשון רבים "וישב אותם", שיהיו עוד מלכים מבית דוד שיבקשו להביא הגאולה ולא תינתן להם רשות. וכן הוא בסנהדרין (צד ע"א) שביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח.

רש"י ד"ה והנה אימה וגו'. יותר ויותר אני מתקשה להבין משמעותם של רמזים אלה שרש"י מרבה בהם, והם מתעלמים לרוב מתקופות של מאות שנים. ואולי צריך ראשית כל לשאול - רמז זה, למי? לקורא התורה או (כאן) לאברהם אבינו ע"ה? (פ' לך תשמ"ז). ור' דברי רמב"ן על אתר שמרחיב יותר ומפרש שהרמז הו לאברהם. ור' מה שכתבתי בפס' י.

אמנם קשה לי, מה איכפת לו לאברהם אבינו מזה. ורמב"ן כתב על כך: "והיה העניין הזה לאברהם כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גלויות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם...".

רש"י ד"ה כי גר יהיה זרעך. ראה רש"י להלן (במדבר כ, יד, ד"ה אחיך ישראל). (תש"ד)

רש"י ד"ה דן אנכי, בעשר מכות. ור' שפתי חכמים (אות פ) - לאפוקי דין כמשמעו, כי לא מצינו שעמד עמהם בדין, עכ"ל. ותמיהני, וכי מצינו שלקו י' מכות? קושי' זו - אם רואים בד"ה זה המשך הקודם (וגם) - "לרבות הכשדים", או כגירסת דפוס ונציא - "לרבות ארבע מלכויות (בבל, מדי, יון, אדום). ואלו אם לא נבין כן, אלא ששני אלה הם דיבורים נפרדים לגמרי, נראה הדבר כסתירה ביניהם, שכן אז יסוב "דן אנכי" על מצרים בלבד, ומה אפוא הריבוי, ואולי משום כך אומר רש"י ד"ה וגם - "שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל". (פ' לך תשמ"ח) ור' משכיל לדוד שמבאר על־פי הזוהר שלעתיד לבא ילקו המלכויות בעשר מכות.

רש"י ד"ה תקבר בשיבה טובה, בשרו... ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו וכו'. וקשה לי, איזו נחמה היא זו? וכי די לא לראות, אלא לדעת את השלילה שתבוא? (פ' לך תשמ"ט)

רש"י ד"ה ודור רביעי, ...וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה. ע"כ. והנה הוא ויהושע היו היחידים מן הדור הרביעי, ואעפ"כ תולה בהם. (פ' לך תשנ"ה) ור' אוה"ח הק' על אתר.

רש"י ד"ה באה, טעמו למעלה. ע"כ. ואפשר להתווכח, אם מקומו של ד"ה זה הוא לפני או אחרי ד"ה השמש באה, אך ודאי שצריך לבוא לפני ד"ה ועלטה היה. (פ' לך תשנ"א)

ההבחנה בין עבר והווה על־פי מקום הטעם היא נפלאה, אך אפשרית רק בלשון יחיד בנקבה. (פ' לך תשס"א)

"...הגזרים" - הייתי מצפה ללשון "הבתרים", כמו למעלה (פס' י). (פ' לך תשנ"ה)

ומה גם שנאמר כאן "האלה", כלו' אלא המוזכרים שם. (פ' לך תשס"ב)

רש"י ד"ה הנהר הגדול וגו'. והשוה דברי רש"י למעלה (ב, יד ד"ה הוא פרת). (פ' בראשית תש"ן)

"את הקיני...". מתרגם אונקלוס: ית שלמאי, אך את יתר השמות אינו מתרגם, חוץ מן "...את הרפאים": "ית גיבוראי". אך בעוד שהתרגום האחרון מובן - השוה דברים ג, יג (ר' רש"י פס' כ ד"ה ואת הרפאים) - תרגום זה קשה. (פ' וירא תשנ"ג)

גם מענין שהכתוב מקדים דווקא את העמים שיהושע לא כבשם. (פ' וירא תשנ"ה) ור' אוה"ח הק' על אתר.

"ואת הרפאים". בה"א הידיעה, ולא כמו למעלה "את רפאים" (יד, ה). (פ' וירא תשנ"ו)