ברכת אשר על התורה, בראשית יג

רש"י ד"ה ויעל אברם וגו' הנגבה, ...כשהוא הולך... מדרום לצפון הוא מהלך... כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ. ע"כ. כלו' לא היו לו לרש"י מפות, אך הסיק מסקנות מפשוטם של מקראות. (פ' לך תשס"ו)

רש"י ד"ה וילך למסעיו. ראה שפתי חכמים (אות ו) בשם מהרש"ל, והרי זו דרך ידועה - להסביר בקושי שבביאור אחד את הצורך בביאור ד"א נוסף, וחוזר חלילה. ולענ"ד אין זו, במתותא מיניה של גדול בתורה, דרך טובה, שהרי יוצא, ששני הביאורים אינם שלמים אלא נשארים מוקשים, ובדרך כלל אין לעשות ביאור מושלם משני ביארים מוקשים, ואם כן, מה הועילו חכמים... (פ' לך תשמ"ז)

ברם, זוהי דרכו של מהרש"ל לאורך פי' רש"י לתורה כולה. (פ' לך תשמ"ט)

שם. ...ד"א, בחזרתו פרע הקפותיו. ע"כ. וראה למעלה (יב, טז), וקצת קשה לי, על סמך מה לקח אברהם אבינו ע"ה הקפה בירידתו, ועל סמך מה נתנו לו בהקפה? וכלום כל כך התרושש בימי הרעב שקדמו לירידתו למצרים, עד שלא היה לו במה לשלם לאכסנאים? (פ' לך תשנ"ו)

וכיצד היה פורע חובותיו אלמלא העשירו פרעה? בעיני יש במדרש זה משהו מעליב, ולא ידעתי, מה כוונתו ומה ראה רש"י להביאו. ואם הכוונה היא להסביר "למסעיו", הרי אפשר לומר שהלך בדרך שהיתה ידועה לו מירידתו. (פ' לך תשנ"ח) ור' גור אריה שאכן אין סברא לומר שלא היה ביד אברהם ממון לפרוע, אלא מפני שהיה זמן רעבון הראה עצמו כאילו אין לו, שלא יטפלו אליו לסטים. ובדברי דוד כתב שגילה הכתוב חשיבותו של אברהם, שלא נמנעו מלהלוות לו והאמינוהו שיחזור וישלם להם.

רש"י ד"ה מנגב, ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען. ע"כ. וקשה לי, והרי כבר אמר זאת לעיל (א ד"ה ויעל אברם וגו' הנגבה), ומה מוסיף כאן? ולולא פירושו הייתי אומר ש"מנגב" פירושו נגבה של א"י שאליו כבר הגיע אחר שהלך לשם ממצרים. ולדברי שפתי חכמים (אות ז) אין טעם ואין ריח. (פ' לך תש"ן) ור' דעת מקרא שביאר כך.

רש"י ד"ה אשר עשה שם בראשונה, ואשר קרא שם... וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו וכו'. ולא ידעתי, מה הכרח או עניין יש בפירוש הראשון, כלו' להסב גם "ויקרא שם" על העבר. טעמי המקרא וגם הפשט הפשוט אינם מורים כן. ובדברי בעל השפתי חכמים (אות ח) אין כל טעם, לענ"ד. (פ' לך תשנ"א)

ולכאורה ביאור קטע זה של הפס' תלוי בהחשבתו או באי־החשבתו של האתנחתא. (פ' לך תשנ"ח)

ורש"י בפרשת בלק (כג, ד) כתב שהמזבח המוזכר כאן אינו מזבח חדש שנבנה בידי אברהם. ואולי יש כאן עניין בהעדר סיבה להקמת מזבח, שכן למעלה (יב, ז) ביאר רש"י: על הבטחת הזרע ונתינת הארץ, וכאן אין הבטחה חדשה ואין אפוא סיבה - אם סיבה צריך - להקמת מזבח. (פ' לך תשנ"ג) ור' ראב"ע שביקש להודות על ביאתו לשלום ומשכיל לדוד כתב שביקש להודות על ברכת הממון שנתקיים בו.

"...ואהלים". ראה דעת מקרא המביא כאן גם רד"צ הופמן: יושביהם וכליהם, כלומר עבדים ושפחות שעסקו ברעית עדריו ובטיפול משק ביתו. וגם ר' פנחס וולף (דיוקים): נשי ביתו. (פ' לך תשס"ו)

"ויהי ריב... והכנעני והפרזי אז ישב בארץ". אולי ניתן לומר כך - אין זה עוד ריב בתוך הבית, אבל זה ריב המתנהל לעיני כול ויש בו משום חילול השם, ומה גם ש"הכנעני והפריזי יושב", יחד, ואין ריב ביניהם. (פ' לך תשמ"ז) ור' רמב"ן על אתר.

ומה גם ש"הלא כל הארץ לפניך" (ט), דהיינו זכות המרעה ניתנת לכל הרוצה. ולכאורה קשה משם על דברי רש"י ד"ה ויהי ריב, כי אם אמנם זכות לכול, כפי שמשתמע מן הכתוב, אין לריב עליה ולפחות אין ענין לריב עליה. (פ' לך תשנ"ב) ור' דעת מקרא.

וראה רעיון יפה ב"כלי יקר" - הנה שתי אומות נתיישבו בלא מריבה, ואלו עבדי אברם ועבדי לוט רבים ביניהם וכו'. אך דומה שקשה לומר כן משום "והכנעני אז בארץ" (למעלה ו, יב). (פ' לך תשנ"ט)

רש"י ד"ה ויהי ריב, לפי שהיו רועיו של לוט רשעים וכו'. קצת קשה שרש"י קורא להם רשעים, אע"פ שלכאורה טענו - לפי רש"י ובראשית רבה - טענה משפטית סבירה. ואם אמנם היו משוכנעים מצדקת טענתם, מה רשעות יש כאן? (פ' לך תש"ס)

רש"י ד"ה אנשים אחים, קרובים. ומדרש אגדה (בראשית רבה מא, ו), דומין בקלסתר פנים. ע"כ. וקצת קשה, מדוע אין רש"י מדייק כאן קצת יותר ומפרט, שהרי לפי האמור למעלה (יא, כז) אברם היה דודו של לוט, ועל כן דמיון פיזי בין השנים לא צריך להתמיה. ויתרה מזו, לדברי רש"י (שם, כט ד"ה יסכה) היה אברם גם דודה של שרי אחות לוט, כלו' לוט גם היה גיסו של אברם. (פ' לך תש"ס)

"הלא כל הארץ לפניך" וגו'. וקצת קשה לי, כיצד זה מתיישב עם הנאמר קודם (פס' ז) והכנעני והפרזי אז יושב בארץ", וראה את רש"י - "ולא זכה בה אברם עדיין". (פ' לך תשס"ה)

"אם השמאל ואימנה" וגו'. תרגום אונקלוס - "אם את לצפונא, אנא לדרומא", כלו' כאלו הוא עומד עם הגב לים התיכון ושמאל הוא אפוא צפון וימין - דרום. וראוי לבדוק, אם תמיד אונקלוס מתרגם כך, ועוד: לפי רש"י (יא, ד"ה מקדם) היתה הבחירה שאברם העמיד לפני לוט בין מזרח למערב, ולא בין צפון לדרום. וצ"ע. (פ' לך תשנ"א)

וכן להלן (יד, טו) "אשר משמאל לדמשק" מתרגם אונקלוס "דמצפונא לדמשק", ואלו רש"י אינו מעיר שם מאומה, כלו' בשבילו אין ימין ושמאל ציון גיאוגרפי, וזה אפשר כאן, אך לא שם. (פ' לך תשנ"ב)

וראה מה שכתבתי למטה (יח, יז רש"י ד"ה אשר אני עושה). כלומר אין כאן משום ויתור על חלק מא"י. (פ' וירא תשנ"ז)

באשר לנ"ל - ודאי שבאורח עקרוני כל התמצאות מתוארת כאלו עומדים עם הגב לים, כאמור, ועל כן קדם הוא מזרח. (פ' לך תשס"ג)

רש"י ד"ה באכה צוער, ...בשכונתם, במסכת הוריות. ע"כ . והוא במס' הוריות י ע"ב וכן בנזיר כג ע"א. ור' גם בראשית רבה (מא, ז). (פ' לך תשמ"ח)

רש"י ד"ה מקדם, נסע מאצל אברם והלך לו למערבו של אברם, נמצא נוסע ממזרח למערב וכו'. וקצת קשה לפי זה - היכן היה אברם באותה השעה? מזרחית לסדום? (פ' לך תש"ס) וראה דברי דוד שהיה לו לילות בושת שבחר לו מדינה מפורסמת לזנות, על כן כיחש בפני אברהם והלך לצד מערב.

"אברם ישב בארץ כנען - ולוט ישב בערי הככר" וגו'. משמע כאלו ד' הערים אינן מכלל א"י הן, ואין זה עולה על הדעת (ופ' רמב"ן אינו מתיישב עם לשון "ישב"). ואולי אין כאן אלא משום הסתייגות מסוימת מאזור ד' הערים בשל רוע מעשיהם של יושביהן, וכמוזכר כבר בפס' הבא. (פ' לך תש"מ)

וקצת קשה שאין רש"י מעיר על כך, בעוד שלהלן (יח, יז ד"ה אשר אני עושה) הוא אומר במפורש שמנחלת א"י הוא האזור. ור' רמב"ן להלן (יט, ה) שסדום מכלל נחלת א"י היא. (פ' וירא תשמ"ז)

וראה ר"ע ספורנו על אתר, שאף־על־פי שסדום וחברותיה הם מגבול הכנעני, מכל־מקום יושבי הארץ לא היו כנענים אז. לאמור כי אברהם בחר לשבת באותו החלק מן הארץ שהיו יושבים בו בני כנען, שלא היו כל כך רעים כאנשי סדום, ולא קרב לגבול סדום כלל. (פ' לך תשנ"ו)

וודאי שאין מדובר כאן בישיבת קבע, שהרי כתוב "בארץ כנען" ואחר כך - "בערי הככר ויאהל עד סדום". אבל קשה, שהרי להלן (יט, א) נאמר "...ולוט ישב בשער סדום", ודרשו "אותו היום מינוהו שופט עליהם (בראשית רבה כ, ג), ועוד יותר מן האמור שם (פס' ב) "סורו נא אל בית עבדכם", (פס' ג) "ויבאו אל ביתו", (פס' ד) "על הבית", (פס' ו) "ויצא אלהם לוט הפתחה, והדלת סגר אחריו, (פס' ח) "...באו בצל קרתי", (פס' ט) "ויגשו לשבר הדלת", (פס' י) "ואת הדלת סגרו", (פס' יא) "...אשר פתח הבית" - כל אלה לשונות שאינם הולמים ישיבה באוהל. ולכאורה צריך לומר שהיה לו מלבד אהליו הפזורים בשטח - גם בית קבע בסדום. (פ' לך תשמ"ז)

"ואנשי סדום רעים וחטאים, לה' מאד". זכורני מימי ילדותי באשכנז, כאשר דיברו על אודות "צדיק" צבוע, הקפידו ביותר על טעמי המקרא של הפס' והיו אומרים: "...רעים חטאים, [אבל] לה' - מאד". והצורך באתנחתא זה עדיין קיים. (פ' לך תש"ס)

רש"י ד"ה ואנשי סדום רעים, ...ורבותינו (יומא לח ע"ב) למדו מכאן "ושם רשעים ירקב" (משלי י, ז) . ע"כ. ולא ידעתי מה פירוש רבותינו, והרי זה פס' ששלמה המלך אמרו. ועוד: הרי זה נאמר כאן כדי להכין את פרשת סדום, מעין רמיזה מוקדמת, ומכזו אין ללמוד. (פ' לך תשס"א)

והלימוד כשלעצמו פשוט - מכיוון שהוזכרה סדום, צריך לומר את רעת תושביה. (פ' לך תשס"ה) ור' דברי דוד שאף שהוא מקרא מפורש בכתובים, חיפשו לזה רמז בתורה, כדאיתא בתענית ט ע"א שאין דבר המוזכר בכתובים שאינו רמוז בתורה. ונחלת יעקב ביאר שמכאן למדו שכוונת "ירקב" להזכירם לגנאי, ולא באופן אחר. וטעם הדבר כתב הרמב"ם (פירוש המשניות אבות א, טז): "כדי שיתגנו פעולתם וזכרם בעיני בני אדם ויתרחקו מהם, ולא יתנהגו כמנהגיהם".

"כי את כל הארץ... לך אתננה". ר' אצל רש"ר הירש ההבדל בין היות הארץ נתונה לישראל ובין היותה ברשותם, כלו' שתהיה בידהם גם למעשה. הוה אומר שנתינה זו אינה משמשת בהכרח גם אפשרות לגור בה וכיו"ב. הקשר עם א"י הוא נצחי, אבל לא כן היותה בידי ישראל ממש. ודומה שזוהי תפיסה ששימשה תירוץ נוח ליהדות החרדית עד ימינו שלא לעלות ארצה, לבנותה ולהיבנות בה. (פ' לך תש"ן)

בפתיחה לאהבת חסד של בעל ס' חפץ חיים נכתב כך: אמרו חז"ל (סוטה יד ע"א): דרש ר' שמלאי, תורה תחלתה גמילות חסדים, דכתיב (בראשית ג, כא) "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", וסופה גמילות חסד, דכתיב (דברים לד, ו): "ויקבר אתו בגי". הנה חז"ל גילו לנו את גודל הענין של החסד, שרמזה לנו התורה עליו בתחילתה ובסופה. אבל באמת, לאו דוקא באלו המקומות לבד, דכמה פרשיות של תורה מלאות מזה, כאשר נבאר בעזרת ה' יתברך... וגם בפרשת לך, שספרה התורה מלחמת ארבעה מלכים, ואיך שטרח אברהם בכל כוחו, וגם הוליך עמו שאר אנשים לזה, והם ענר אשכול וממרא, והכל כדי להציל את לוט ורכושו מן הצרה. ואף שלוט היה פושע בדבר, וכמו שכתוב (בראשית יד, יב): "והוא ישב בסדם". [וכמו שפרש רש"י: מי גרם לו זאת? ישיבתו בסדום]. אף־על־פי כן התחסד אברהם עמו כדי להצילו.