ברכת אשר על התורה, שמות ח:ח

רש"י ד"ה ויצא... ויצעק, מיד שיכרתו למחר. ע"כ. ולכאורה צריך לשאול, הכיצד התפלל מיד במקום גילולים, והרי להלן (ט, כט ד"ה כצאתי את העיר) מאריך רש"י "אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גילולים" (שמות רבה יב, ה), וראה "שפתי חכמים" שם (אות כ) שכאן התפלל על מחר והיתה לו אפוא שהות, ולא היה צריך לגלות לפרעה שיתפלל רק "כצאתי את העיר", ובדומה גם באשר לאמור להלן (כה), "אנכי יוצא מעמך" האמור בערוב. (פ' וארא תשל"ד, תשמ"ט, תשנ"ג, תשנ"ט)

וראה גם מה שכתבתי להלן (ט, כט ד"ה כצאתי את העיר). (פ' וארא תשנ"ט)

ועתה קשה לי תיבת "מיד" שרש"י מוסיף כאן, כי למה חשוב להתפלל מיד כשהמטרה היא לסלק את הצפרדעים רק מחר. (פ' וארא תשס"ז) וראה דברי "אור החיים" הק' לפסוק ה שכתב: נתכוון הרשע להגדיל הנסיון שיתפלל (עכשיו) להסיר ולא יסיר עד למחר. והשיב משה על זה ואמר: כדברך נעשה למען תדע כי אין כה' אלהינו שיקבל תפלתינו בתנאיה, על דרך אומרו (דברים ד, ז) "כי מי וגו' כה' אלהינו בכל קראנו אליו", ולזה תכף ומיד יצא והתפלל לה'.