ברכת אשר על התורה, שמות ז:כג

רש"י ד"ה גם לזאת, למופת המטה שנהפך לתנין, ולא לזה של דם. ע"כ. צריך להסב את הריבוי שבתיבת "גם" על מכת הדם, כלומר לא רק אל אות התנין לא שת לבו, כי אם גם למכת הדם, וכפי שכבר השתמע מפסוק יג. (פ' וארא תשמ"ח, תשנ"ג, תשנ"ט)

ולכאורה יש לשאול, אם גם חרטומי מצרים מסוגלים היו לעשות כן, והוא הדין באשר לצפרדע, מה מופת יש כאן, ולשם מה אפוא נעשו? (פ' וארא תשס"א) על כך משיב ראב"ע (לפסוק כב): ויש הפרש גדול בין מעשה אהרן ובין מעשיהם, כי אהרן הפך כל היאור שהיה לפניו, וכל מים שהיה בכל גבול מצרים שלא היה רואה אותם. ועוד כי הפך מים שאינם עומדים רק רצים תמיד, ומים אחרים באים, ועוד כי עמדה המכה שבעת ימים. והחרטומים לא הראו שהפכו רק מים מעטים עומדים בכלי, וזה היה רגע אחד עד ששב פרעה אל ביתו. ע"כ. וחזקוני להלן (יד) מעיר: אף־על־פי שבדם וצפרדעים עשו כמשה ואהרן, ומכל מקום לא בטלום, בשלישית לא ניתן בהם כח, לא לעשות ולא לבטל, כדי שלא יהיו מוחזקים בדבר.