ברכת אשר על התורה, שמות כח:ט

"ולקחת... ופתחת". מעניין שאחר הפתיחה (ג-ו) "ועשו... אשר יעשו... ועשו... והם יקחו... ועשו" דווקא פיתוח השמות על אבני־השהם נמסר לו למשה. וכך גם בהמשך כל הפרק כולו - בלשון יחיד - להוציא פסוק כח. וגם זה צריך עיון. (פ' תצוה תשמ"ח)

השאלה התעוררה לי בשל דרשת הגמרא (יומא עב ע"ב) לפסוק "ועשו ארון עצי שטים" (כה, י), לשון רבים לעומת כל יתר הציווים שבפרשת תרומה שהם בלשון יחיד (חוץ מן "ועשו לי מקדש" - פסוק ח, שהוא כנראה ציווי כולל). (פ' תצוה תשנ"ט) וראה מש"כ למעלה (כה, י). וב"דעת מקרא" כתב: הפקודה "וירכסו" אמורה בלשון עתיד לנסתרים, שלא כדרך הפקודות הקודמות. ואפשר שהכוונה לרמוז, שפקודה זו חלה על כל לובשי החושן בעתיד, שהם חייבים לרכוס את החושן.

(י) רש"י ד"ה כתולדתם, כסדר שנולדו - ראובן, שמעון וכו'; ובנימין מלא כו'. כלומר יש כאן שני עניינים: (א) סדר השמות כסדר שנולדו; (ב) דרך כתיבתם כפי שנכתבו בעת שנולדו (בנימין נכתב מלא במקום הולדתו). אבל ראה סוטה לו ע"א, שם מבוארת מלת "כתולדתם" כמוסבת רק על האבן השניה, הסמוכה לתיבת "כתולדתם". וראה "לפשוטו של רש"י", שרש"י נקט כפשוטו של מקרא, ש"כתולדתם" מוסב על שתי האבנים. (פ' תצוה תשנ"א)