רש"י ד"ה והיה על מצחו תמיד. אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה, אלא תמיד לרצות להם (יומא ז ע"ב) וכו'. לכאורה, הסבר זה, המובא בגמרא שם בשם רבי שמעון, אינו מתאים לטעמי המקרא, שמפסיקים בין המלה "תמיד" למלה "לרצון". (פ' תצוה תשס"ג)