ברכת אשר על התורה, שמות כב:טו

רש"י ד"ה וכי יפתה, מדבר על לבה... וכן תרגומו - וארי ישדל, שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי. ע"כ. וקצת קשה שרש"י מבאר כאן את הטעון באור בעזרת טעון באור אחר, וכאילו יש לו ענין לפרש את אונקלוס ולא את הכתוב. (פ' משפטים תשנ"א, תשנ"ד) וראה "לפשוטו של רש"י" שכתב: נראה שמשום שפועל זה "פתה" ישנו במקרא במשמעות: לשקר (ראה תהלים עח, לו וכן שמואל ב' ג, כה) ותרגומו "לאטעיותך אתא", לפיכך מפרש רש"י שכאן "יפתה" משמעו: ישדל. וראה רמב"ן.