ברכת אשר על התורה, שמות יח:ט

"ויחד יתרו". ראה תנחומא: "אל תקרי וי ח ד אלא וי ה ד - שנעשה יהודי". וראה סנהדרין (צד ע"א), שלפי רב אכן העביר חרב חדה על בשרו (רש"י - ומל עצמו ונתגייר), אך לפי שמואל נעשה בשרו חידודין חידודין והיה מיצר על מפלת מצרים.

והרב רפאל אוסטרוף, ממִנהל הגיור, כתב ב"שבת בשבתו" פרשת יתרו תשנ"ח, שלדעת שמואל התעצב יתרו על זה שהמצרים לא זכו למה שהוא זכה, דהיינו להתגייר כמוהו. ויפים הדברים. (פ' יתרו תשנ"ח)

רש"י ד"ה ויחד יתרו, ...ומדרש אגדה, נעשה בשרו חידודין חידודין, מיצר על איבוד מצרים וכו'. וצריך לומר שמדרש זה אינו סובר כרבי אליעזר (זבחים קטז ע"א) שקריעת ים־סוף שמע ובא, שאם כן, אין סיבה שבשרו ייעשה חידודין חידודין עתה, כשהוא שומע פעם נוספת מה שכבר שמע, או שמא תיאורו של עד ראיה גרם לו? (פ' יתרו תשמ"ז) וראה מש"כ למעלה (פסוק א) בד"ה את כל אשר עשה.

תמהתי מה רמז מצא הדרשן לדרשתו־דעתו זו, ואמר לי ר' אברהם רון שי' שרק בפסוק זה ובסמוך לו בא השם יתרו, בלא התוספת "חותן משה", כפי שבא בכל הפרשה, כלומר רק כאשר יתרו חש כיתרו בלבד, ולא כחותן משה, פרצו בו ההרגשות הקמאיות, אלה שמן עברו הנכרי. (פ' יתרו תשמ"ח)

היום שאלתי את ר' אברהם רון שי' על תשובתו היפה, מהנאמר בפסוק י - "ויאמר יתרו ברוך ה'" וגו', שגם בו אין התוספת "חותן משה", למרות שמתואר בו כיצד מברך יתרו את ה' - ושם ודאי אין לומר כי "יתרו חש כיתרו בלבד". ר' אברהם רון טען שאין כאן משום ברכה על טובתם של ישראל, הברכה היא על איבוד מצרים כפי שמוכח מן הסיפא - "כי בדבר אשר זדו עליהם". (פ' משפטים תשנ"ח)

לפי דברי ר' אברהם רון קשים דברי אגדה זו, לפיה היצר יתרו על איבוד מצרים. ועוד: פסוקנו עוסק בטובת ישראל ("על כל הטובה" וגו') והיא המן, הבאר והתורה, כדברי המכילתא, ולא באיבוד מצרים. (פ' יתרו תשמ"ז)

רש"י ד"ה על כל הטובה, טובת המן והבאר והתורה (מכילתא). ושוב קשה: (א) הרי כבר שמע יתרו על אלה, ראה דברי רש"י למעלה (א), בד"ה את כל אשר עשה, להם בירידת המן ובבאר ובעמלק. (ב) מדוע אין מזכירים כאן את השׂלָיו. (ג) כאן מזכיר רש"י את התורה, כלומר הוא סבור שיתרו אחר מתן תורה בא, ואם כן, למה לא הזכיר "תורה" כבר בריש הפרשה (פסוק א)? (פ' יתרו תשמ"ג, תשמ"ז) וראה מש"כ למעלה (פסוק א) בד"ה וישמע יתרו, ובסוף ד"ה את כל אשר עשה.