"איש אל יותר ממנו עד בקר". בטעם איסור זה כתב מלבי"ם כאן: שיבטח אדם בה' שיתן לו מזונו יום יום, וכל מי שיש לו מה לאכול היום ואומר מה נאכל למחר, הרי זה מקטני אמנה... ועל כן ציוה שלא יותירו ממנו עד בקר, שאם יותיר שידאג שיום מחר לא ימצאהו, הרי זה מקטני אמנה. (פ' בשלח תשנ"ג)