ברכת אשר על התורה, שמות טו:א

"...ויאמרו לאמר, אשירה לה'" וגו'. המעבר ללשון יחיד בא ללמדנו שמשה ובני ישראל - כל אחד מהם אומר: "אשירה לה'" וגו'. אך לא כן אונקלוס המתרגם לפי הענין - "ואמרו למימר, נשבח ונודה קדם ה'", לשון רבים. (פ' בשלח תשס"ה)

אז ישיר משה וגו'. כששאלתי את ילדי קדומים שי', למה לא שרו בני ישראל מיד עם צאתם מארץ מצרים, ענו תיכף, שעדיין לא היו בטוחים, אם המצרים ירדפו אחריהם או לאו. (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: ביציאת מצרים אמרו את הפרק הראשון של ההלל).

גם דיברנו על ההבדל בין שירה זו שלכאורה נתקבלה ברצון ובין שירתם של מלאכי השרת שנדחתה מלפניו ית'. והבחינו בין ישראל שנעשה להם נס וניצלו וחייבים אפוא להודות, לעומת מלאכי השרת שאינם נוגעים בדבר, הם עומדים מן הצד.

ושמא אכן ישנן שתי שיטות בכגון דא, וזה שהיום מדגישים כל כך את "בנפל אויבך אל תשמח" ו"מעשי ידי טובעין בים...", אינו אלא ביטוי לצביעות של ימינו המבקשת כביכול לעדן את ה"פרימיטיביות" של אבות האומה. (פ' בשלח תשנ"ג, תשנ"ט) וראה מש"כ למעלה (יד, כ).

רש"י ד"ה כי גאה גאה, כתרגומו. דבר אחר, בא הכפל לומר שעשה דבר שאי־אפשר לבשר ודם לעשות כשהוא נלחם בחבירו ומתגבר עליו ...דבר אחר, כי גאה גאה על כל השירות וכו'. למילים "גאה גאה" מביא רש"י שלושה פירושים: (א) לפי אונקלוס המתרגם "אתגאי על גותניא" הפירוש הוא שהקב"ה הראה גאותו ורוממותו על גאים (פרעה). (ב) "גאה" - לשון גבורה - שעשה דבר שאי־אפשר לבשר ודם לעשות (פירוש זה אינו בדפו"ר). (ג) "גאה גאה" מוסב על "אשירה", לאמור: הקב"ה יותר מרומם מכל השירות וכל מה שנקלס בו - עוד יש בו תוספת. ושעור הכתוב: "אשירה לה'" - יכול אני לומר כל השירות לה', ואין חשש שאומר דבר שאין בו. וטעם הדבר "כי גאה גאה" - עולה הוא על כל השירות. ולא כמדת מלך בשר ודם שמקלסים אותו ואין בו. וב"לפשוטו של רש"י" העיר ר' שמואל פ. גלברד: הפירוש הראשון מסביר את כפל הלשון, השני מבאר את הקשר שבין "גאה גאה" ל"סוס ורכבו רמה בים", והשלישי עומד על הרישא של הפסוק. (פ' בשלח תשנ"ח)