רש"י ד"ה ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה, ...בט"ו בניסן... בט"ו בניסן... בט"ו בניסן וכו'. שלושה תאריכים אלה הם מדברי המדרש, ואינם יכולים לשמש ראיה לקביעה שלא עכבן המקום כהרף עין. (פ' בא תשנ"ז) ורא"ם כתב שדבר זה נלמד ממה שכתוב "ויהי בעצם היום הזה", שהוא כמיותר.