ברכת אשר על התורה, שמות יב:א

רש"י ד"ה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה, שכללו עם משה בדבור. ע"כ. אבל ביצועה של אמירה זו היה על ידי משה לבדו - "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם, משכו" וגו' (פסוק כא). (פ' בא תשס"ה)

רש"י ד"ה בארץ מצרים, חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך? תלמוד לומר "כצאתי את העיר" וגו'. ומה תפילה קלה לא התפלל בתוך הכרך וכו'. ולכאורה אין קל וחומר זה של המכילתא־רש"י מוכח כל צורכו, שהרי כאן מדובר בדיבורו ית' אל משה, ומי יאמר לו ית', היכן ידבר? אכן משה חייב להיזהר שלא לדבר אליו ית' במקום שגילולים מצויים בו, אך לא כן הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו, ומי יאמר לו היכן לדבר? ואולי אין הכתוב בא אלא להעמידנו על כך שמצוותם הראשונה של בני ישראל ניתנה להם במצרים, בניגוד לשאר מצוות שניתנו בסיני, באהל מועד או בערבות מואב, כדברי רשב"ם וחזקוני על אתר. (פ' בא תשל"ד)

ומכל מקום צריך לומר שהפסוקים יא, ד-ח נאמרו בפי משה מיד אחר י, כה-כו, וזה שאומר רש"י (יא, ד ד"ה ויאמר משה וגו') בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו וכו'. וכבר הערתי שם, שלא רק שנאמרה לו, אלא שגם אמרהּ לפרעה, ולמה אין רש"י אומר גם זאת. (פ' בא תשמ"ז)

וראה מה שכתבתי בקשר לתפילה בתוך הכרך או מחוצה לו בכמה מקרים (י, כט; יא, ד). (פ' בא תש"ס, מלון הוד, ים המלח)