ברכת אשר על התורה, דברים ז:יח

"...זכר תזכֹּר את אשר עשה... לפרעה ולכל מצרים". לכאורה היה פשוט יותר במקרה הזה להזכיר להם מה שעשה ה' לסיחון ולעוג, שהרי זה קרה זה עתה, ואילו מעשה מצרים היה בדור הקודם, שכן כל יוצאי מצרים כבר תמו. (פ' עקב תש"ן)

ואולי אינו מזכיר את מלחמת סיחון ועוג מפני שבהם הנסיות בלטה פחות מאשר בנסי מצרים. ואולי זה גם עניין של ענוה. וצריך לחפש מדוע זכירה זו אינה מנויה בין שש הזכירות שנוהגים להזכיר בסוף התפילה. (פ' עקב תשנ"ג) הערת ר' חזקי פוקס שי': בפשטות נראה שזכירה זו איננה מנויה מפני שאין בה חיוב לדורות, אלא ציווי מקומי - אם תפחד מהגויים, זכור את הדברים שעשה הקב"ה למצרים, אבל אם אינך ירא מהם - אינך מצווה לזכור.

ומכל מקום ראה מה שכתבתי למעלה בעניין הדיבור עם דור הבנים כאילו הם חוו נסי יציאת מצרים (א, א רש"י ד"ה אל כל ישראל). (פ' עקב תשס"ד)