ברכת אשר על התורה, דברים ו:יח

רש"י ד"ה ועשית הישר והטוב, זו פשרה לפנים משורת הדין. ע"כ. לא תיתכן גירסה זו, שהרי פשרה היא לפנים משורת הדין רק לצד אחד, בעוד שהצד האחר מרוויח. ואכן הגירסה בדפו"ר היא "זו פשרה ולפנים משורת הדין", כלומר או זה או זה, וכך גם מובא ברמב"ן (וכן במקראות גדולות "הכתר"), ודבריו של רמב"ן בסוף הדיבור הם עיקר גדול, נביאם כמעט בשלמותם: ועשית הישר והטוב - על דרך הפשט יאמר: תשמרו מצוות ה' ועדותיו וחוקותיו (כאמור בפסוק הקודם), ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד (ולא על מנת לקבל פרס). ולמען ייטב לך - הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך, כי ה' מטיב לטובים ולישרים בלבותם.

ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו: זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר: גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר.

וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו, וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה... חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (בבא מציעא קח ע"א), ואפילו מה שאמרו פרקו נאה (תענית טז ע"ב) ודבורו בנחת עם הבריות (יומא פו ע"א), עד שיקרא בכל ענין תם וישר. ע"כ. (פ' ואתחנן תשכ"ו)

ועתה נראה שאפשר לגרוס כגירסה השכיחה בחומשים ופירושה - פשרה מצד היודע שהוא צודק ומוותר, אף על פי שיש לו ראיות, כי מצדו זה לפנים משורת הדין. (פ' ואתחנן תשנ"ג)

וראה מה שכתבתי בסוף הפרשה (דברים שנאמרו בשמחה משפחתית) ולהלן (כא, ט). (פ' שופטים תשס"א)

עוד חמש פעמים בא לשון "ישר" בספרנו, והרי הן: (א) יב, ח - "איש כל הישר בעיניו", בלא הערה מרש"י; (ב) שם, כה - "כי תעשה הישר בעיני ה'", בלא הערה; (ג) שם, כח - "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך", הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם; (ד) יג, יט - "לעשות הישר בעיני ה' אלהיך", בלא הערה; (ה) כא, ט - "כי תעשה הישר בעיני ה'", ביעור דם נקי הוא זה. נראה מכאן שיש לרש"י עניין רק להבחין בין "טוב" ולבין "ישר", אבל אין לו עניין להגדיר "ישר" כאשר מילה זו מופיעה בנפרד. שאלה היא אפוא, מדוע אינו מבאר "הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם", כבר כאן. (פ' שופטים תשנ"ה)