רש"י ד"ה אשר צוך ה', אשר צוך שלא לעשות. ע"כ. כמובן! מה ראה רש"י לציין את הברור מאליו? היש מי שעלול היה לטעות בזה?! (פ' ואתחנן תשנ"א - לביא) וראה "ספר הזכרון". לדבריו, חידושו של רש"י כאן הוא שלשון ציווי יכולה לבא גם על השלילה, בדומה לברכת האירוסין ("וצוונו על העריות") שציוה על האיסור.