ברכת אשר על התורה, דברים לד:ב

רש"י ד"ה עד הים האחרון, ארץ המערב בשלותה ובחורבנה. דבר אחר, אל תקרי הים וכו'. מאוד קשה לי: מה הביא את רש"י לפרש את כל המונחים הגיאוגרפיים שבכאן - "את כל הארץ", "עד דן" (פסוק א), "ואת כל נפתלי", "ואת ארץ אפרים ומנשה", "ואת כל ארץ יהודה" (פסוק ב), "ואת הנגב" "ואת הככר" (פסוק ג), שלא בתור כאלה? (פ' וזאת־הברכה תשנ"א)

ועוד קשה, שעל פי "דבר אחר" הרי הדרשה 'אל תקרי' הכוללנית - "כל המאורעות שעתידין לאירע לישראל עד שיחיו המתים" עושה למיותרות את כל הדרשות הפרטניות המנויות כאן. ואם דווקא מאורעות אלה ראויים לאיזכור מיוחד, מה חשיבותם המיוחדת, כגון היכן שלמה יצק את כלי המקדש? (ערב יום הכפורים תשנ"ז) וראה "משכיל לדוד" (לפסוק א). לדבריו, כל המקומות שהוזכרו נמשכים אל "ויראהו ה' את כל הארץ", כלומר שהראה ה' מקומות אלו בשלוותם ובחורבנם ופירט הכתוב שמות המקומות ללמד שישנה ראיה נוספת הנוגעת לכל אחד מן המקומות.