ברכת אשר על התורה, דברים כו:ג

"...כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבֹתינו" וגו'. כך חייב היוגב הישראלי לומר מדי שנה, ולהרגיש עצמו כמי שבא ראשון לארץ, כשם שחייב לראות עצמו מדי שנה כאילו הוא עצמו יצא ממצרים. כך אמר לי ר' יהודה קיל שי', וזה נפלא. (פ' במדבר תשנ"ח)

רש"י ד"ה אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא כהן שבימיך, כמות שהוא (ספרי). ע"כ. פשוטם של דברים, מעין "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (ראש השנה כה ע"ב), ובשל המאמר האחרון אין לומר ש"אין לך אלא" זה הוא דווקא לגבי בעל תפקיד העובר בירושה ככהונה, אלא כל בעל תפקיד במשמע. (פ' כי־תבוא תשס"ג)

רש"י ד"ה ואמרת אליו, שאינך כפוי טובה (ספרי). ע"כ. הרי לך עוד סימן שכפיות טובה מעין איסור דאורייתא היא. וראה מה שכתבתי למעלה (שמות א, ח; ז, יט; כב, ל). ובינתיים, כל עוד אין לנו מקדש ואיננו מביאים ביכורים, היעלה על הדעת שנגזר עלינו להיות כפויי טובה ח"ו?! למה אין אנו עושים דבר כדי להפגין שאין אנו כפויי טובה, כל עוד לא מביאים ביכורים? (פ' כי־תבוא תשס"ד)

יונתן שי' ניסה להפיס דעתי ולומר שאנו מודים בברכת המזון על הארץ, אך בעניותי אני חש שאין זה מספיק. (פ' כי־תבוא תשס"ו) הערת ר' שמואל עמנואל שי': לכאורה גם בזמן שבית המקדש היה קיים, רק החקלאים ותושבי הכפרים זכו לקבל את ה"חיסון" הזה נגד כפיות טובה! אבל לפי דברי הרש"ר הירש בפרשת בהר (כה, לד) אין כל בעיה. כי בתכנון הערים על פי התורה גם האוכלוסיה העירונית עוסקת בחקלאות, וממילא כל תושבי ארץ ישראל זוכים להביא ביכורים, לקרוא את פרשת הביכורים, ולהתחנך נגד כפיות טובה.

שבת חתן של חננאל שי'

חזקה עלינו אמרתו של "בעל התניא" שיהודי צריך "לחיות עם הזמן", דהיינו עם פרשת השבוע, פרשת כי תבוא!

אחזור ברשותכם על מה שכבר אמרתי פעמים אחדות, ואסתמך על קבלה שבידי מרבותי, שמותר לחזור על דברי אמת.

בפרשת ביכורים שבפרשתנו באה מצוה על האדם לגלות שאיננו כפוי טובה ("ואמרת אליו - שאינך כפוי טובה"). ואמנם כבר בספר שמות (ז, יט) ראינו ציוויו של ה' לאהרן ולא למשה, שיכה את מימי היאור ואת חול מצרים, כדי שלא ימָּצֵא משה רבנו כפוי טובה ח"ו. וכן למעלה (כג, ח) למדנו מידה זו מ"לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". אבל כאן אנו מצווים על דרך החיוב - מצוות עשה, פרשה שלמה, באה לחייב אותנו בהכרת טובה (ועדיין לבי נוקפני על כך שחכמינו לא עשו זכר למצוה זו גם שלא בפני הבית. ואולי סמכו על קיומנו מצוות כיבוד אב ואם שלפי בעל ספר החינוך כל כולה עניין של הכרת טובה). וכבר אמר דוד מלך ישראל: "טוב להֹדות לה' ולזמר לשמך עליון" (תהלים צב, ב).

אם יורשה לי, אנצל הזדמנות זו להביע, ולו במעט, את התודה הגדולה שאני חב באופן אישי לרבונו של עולם. יעקב אבינו אומר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות" (בראשית לב, י), ואילו אני, כשעברתי לבדי את הים הגדול, אפילו מקל לא היה לי.

והנה, לפי חשבון שעשיתי בימים אלה, הרי אם לא נמנה את ליאורה וגם את תמר וגם את הנינים שעומדים להיוולד בקרוב אי"ה ובעזרתו, כבר עברנו את המספר שבעים נפש, כן ירבו ובלי עין הרע.

קבלו אפוא אתם - חננאל וליאורה - וכולנו, להודות לה' יתברך על כל מה שהעניק לנו, "הוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ. כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ" (תהלים ק, ד-ה).

יהי רצון שבשנה החדשה, ותמיד, שלכם - חננאל וליאורה - ולכולנו תהיינה סיבות רבות וטובות להודות לה' בלב שמח. (פ' כי־תבוא תשס"ד)

רש"י ד"ה הגדתי היום, פעם אחת בשנה ולא שתי פעמים (ספרי). ע"כ. הגבלה זו מוסבת על הקריאה ולא על חובת ההבאה, שאם יש לו מינים הרבה ואינו יכול לשומרם, בוודאי שצריך להביא כל אחד בפני עצמו (ראה רמב"ם הלכות ביכורים ד, יא). (פ' כי־תבוא תשנ"א)