ברכת אשר על התורה, דברים כו:יב

רש"י ד"ה כי תכלה וגו', ...שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות וגו'. לכאורה משמע מכאן שרש"י סובר, שגם הפרשת תרומות ומעשרות מתאנה, רימון ותמר, ולא רק מחמשת מיני דגן, גפן וזית, היא דאורייתא, וכזה לא שמענו. (פ' כי־תבוא תשנ"א)

וצריך לבדוק מקורו של רש"י, אף כי נראה שזה בספרי. (פ' כי־תבוא תשנ"ד, על הקרטונים, לפני מעבר הדירה מהרובע היהודי לקרית משה)

ועוד: מכיוון שכל חמשת מיני פירות האילן שהארץ נשתבחה בהם נלקטים לפני סוכות, הרי שלכאורה מדובר כאן באילנות אחרים, כאלה שהתרומות ומעשרות שלהם הוא מדרבנן, וזה קשה. (פ' כי־תבוא תשנ"ז)

הקושי הוא ממה נפשך - אם תאמר שאכן מדובר במעשר מדרבנן, כיצד זה באה התורה לחייב בביעורו, ואם תאמר שמדובר בתאנה, רמון ותמר אף הם, הרי שגם מעשרם של הללו הוא דאורייתא. וצריך עיון. (פ' כי־תבוא תשנ"ח)

אכן מסומן מקורו של רש"י, למשל אצל רח"ד שעוועל, ספרי פסקא לב. אבל המילים "שהרבה אילנות" וכו' אינן שם (אף על פי שהן מופיעות כבר בדפו"ר!). קשה אפוא: מניין לו לרש"י תוספת זו שבה הוא רוצה ליישב את הקושי, שהוא מעורר - למה פסח ולא סוכות? ואילו לפי הספרי קשה: למה לא סוכות? (פ' כי־תבוא, ערב הנסיעה לקרלסבאד ופראג, תשנ"ט) הערת ר' שמואל עמנואל שי': דומני שישנה דעה שתרומות ומעשרות של כל שבעת המינים (רמב"ן וריטב"א בבא מציעא פח בשם הראב"ד) ואפילו של כל פירות האילן (רמב"ם הלכות תרומות ב, א) היא מדאורייתא. גם לפי הדעה החולקת (רש"י ברכות לו ע"א ד"ה גבי מעשר. וכך הכריעו רוב הפוסקים. ראה "דרך אמונה" ריש פרק ב בהלכות תרומות ו"ביאור הלכה" שם) נראה לי הגיוני שוידוי מעשרות נקבע לאחר גמר האסיף של כל הפירות, גם אלה שתרומות ומעשרות שלהם מדרבנן. כי הרי הוידוי מתייחס גם למצוות דרבנן, כגון: "ולא שכחתי" - מלברכך על הפרשת מעשרות (רש"י לפסוק יג).