ברכת אשר על התורה, דברים כג:יג

רש"י ד"ה מחוץ למחנה, חוץ לענן. ע"כ. ראה "שפתי חכמים" (אות ג). ולא ידעתי, למה רש"י מפרש כן ומעמיד עניין זה על תקופת מסעי המדבר בלבד ומאלץ להיזקק לעניין 'אין מוקדם ומאוחר', והרי פשוט יותר להבינו כפשוטו. ולכאורה יש גם כאן משום נטייתו להבליט מעשי ניסים. (פ' כי־תצא תשמ"ח)

וראה "משכיל לדוד" המיישב קושית "שפתי חכמים" הנ"ל בדרך אחרת.

וככל שהתבוננתי בפרשה זו יותר, גדלה תמיהתי על רש"י, שהרי הגבלה למסעי המדבר משתמעת גם מפירושו לפסוק יא (ד"ה לא יבא אל תוך המחנה) "...ואסור ליכנס למחנה לויה וכל שכן למחנה שכינה" (על פי פסחים סח ע"א), ואולם רמב"ם פסק את שני העניינים כהלכה לדורות (עיין הלכות ביאת מקדש פ"ג והלכות בית הבחירה פ"ז), ולעניין מקום מיוחד ויתד עיין בהלכות מלכים (פ"ו). יתרה מזו: הרי בהכרח שמדובר בהלכה לדורות, כי מה טעם לצוות על מצוות אלה בסוף מסעי המדבר. וצריך עיון. (פ' כי־תצא תשמ"ח)