ברכת אשר על התורה, דברים יט:יד

רש"י ד"ה לא תסיג גבול, ...בארץ ישראל עובר בשני לאוין וכו'. לא ראיתי מי שימנה איסור זה בין המצוות התלויות בארץ. וראה מה שכתבתי למעלה (יב, יט). אך אם נכון הוא שאין מונים במסגרת זו של מצוות התלויות בארץ גם לאווים, מן הדין ליתן נימוק על כך. (פ' ראה תשל"ח, פ' שופטים תשנ"ה, תשנ"ז)

השבוע אמר לי ידידי הגאון הרב יהושע ישעיהו נויבירט שליט"א, כי ראה אצל החזו"א הגדרה שמצוות התלויות בארץ פירוש - מצוות התלויות בגידולי הארץ. (פ' כי־תצא תשנ"ח) וראה מאמרו של הגאון הרב שאול ישראלי "מצוה התלויה בארץ מהי?" ("ארץ חמדה" ח"א עמ' עה).

וראה מה שכתבתי להלן (כז, יז). (פ' כי־תצא תשנ"ט)

כל הנ"ל שייך גם לגבי "לא תעזב את הלוי" שגם הוא לאו שנוהג, רק בארץ ישראל. (פ' כי־תצא תשס"ג)

ובאשר לאימרה "קרקע אינה נגזלת" ראה רש"י סוכה (ל ע"ב) שהכוונה לומר שאין הגזלן זוכה בקרקע הנגזלת ואינו קונה אותה אפילו כשיש יאוש בעלים. (פ' שופטים תשס"ו)

"...אשר גבלו ראשֹׁנים" וגו'. מה פירושה של הגבלה זו? כלום הלאו שייך רק לגבי הגבולות שגבלו ראשונים, ולא באשר לאלה שהתפתחו במשך הדורות? (פ' שופטים תשס"ה)

לפי רש"י מדובר באיסור להחזיר את הגבול לאחור לתוך שדה חברו, אבל רמב"ן מדייק שמדובר רק בהסגת גבולות שחילקו הנשיאים בעת חלוקת הארץ, אבל המחזיר לאחור סימן חלוקת קרקע שנעשה אחרי חלוקת הנשיאים, כגון סימן גבול שעשו ביניהם שני אחים שחילקו שדה שירשו מאביהם, אינו עובר על לאו זה. הרמב"ם בהלכות גניבה (ז, יא) מחיל הלאו על כל הסגת גבול קרקע. נראה שהבין את פסוקנו כרש"י. (פ' שופטים תשס"ז)