ברכת אשר על התורה, דברים יד:א

רש"י ד"ה לא תתגדדו, ...ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים. ע"כ. לא ידעתי למה התכוון רש"י באמרו "ואתם ראויין להיות נאים". האם יש דין מיוחד בזה? האם גם בזה ירא שמים צריך להחמיר על עצמו? (פ' ראה תש"ן, תשנ"א) וראה "באר בשדה". לדבריו, אין הכוונה "נאים" כמשמעו הפשוט, שהרי שקר החן והבל היופי ואין בזה שום מעלה ויתרון, אלא הכוונה לפי שאתם בניו של מקום ראוי לכם להיות נבדלים מגויי הארץ ולא להיות כמותם.

ומעניין שאין רש"י מביא כאן את דברי הגמרא (יבמות יג ע"ב) "לא תעשו אגודות אגודות", אף על פי שהם אקטואליים - גם בזמנו - לא פחות מדברי הספרי שהוא מביא. (פ' ראה תשמ"ח) הערת ר' חזקי פוקס שי': הגמרא ביבמות (יג ע"ב) לומדת דין זה של "לא תעשו אגודות אגודות" מזה שלא כתוב "לא תגודדו", אלא "לא תתגודדו". כלומר מדובר בדרשה של התי"ו המיותרת ולא בפשוטו של מקרא. וכיוון שאין דרכו של רש"י ללמד את כל ההלכות הנלמדות מן הפסוקים, אלא רק מה שנדרש להבנת פשוטו של מקרא, לכן מדבר באיסור גדידה בלבד.