ברכת אשר על התורה, דברים יב:יט

רש"י ד"ה השמר לך, ליתן לא תעשה על הדבר. ע"כ. ו"הדבר" הזה הוא מה שנאמר בפסוק הקודם "והלוי אשר בשעריך" - לשתף את הלוי באכילת מעשר עני אם אין בידו כעת לתת מעשר ראשון. כך משתמע מלשון רש"י וכך גם ב"שפתי חכמים" (אות ז). אך אם כן הוא, הרי יש כאן משום צמצום רב ביותר של הלאו המקיף שבפסוקנו. (פ' ראה תש"ן)

ועוד קשה לי: הרי "הדבר" הזה כלול בלאו המפורש דלהלן (יד, כז) "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו", ועל כל פנים יש לפי זה שני לאוים בעניין זה, ורש"י מתעלם מן השני. ויתכן שרש"י מצמצם בשל שיטתו - שלאו זה הוא בארץ ישראל ובזמן הבית דווקא. (פ' ראה תשנ"א)

רש"י ד"ה על אדמתך, אבל בגולה אינך מוזהר עליו (על הלוי) וכו'. והרי זו אפוא מן המצוות התלויות בארץ. אבל לא ראיתי שום קובץ הדן במצוות התלויות בארץ אשר יעסוק גם במצוה זו. (פ' ראה תשל"ח)

ואולי זה משום ששם עוסקים במצוות עשה בלבד, ולא במצוות לא־תעשה, ואכן גם אין עוסקים שם בלאו דהסגת גבול (יט, יד) שעליו אומר רש"י שם במפורש שהוא נוהג בארץ בלבד. (פ' ראה תשנ"ה) הערת ר' שמואל עמנואל שי': השאלה מדוע הלאו של הסגת גבול לא נמנה בין המצוות התלויות בארץ היא שאלה טובה. חשבתי שאולי בגלל שהפעולה, דהיינו גזילת קרקע, אסורה בכל מקום. אמנם בארץ ישראל יש לאו נוסף ומיוחד של הסגת גבול, אבל אי אפשר להגדיר פעולה האסורה בכל מקום, ואף כלולה ב"ארורים", כמצוה התלויה בארץ. וראה מש"כ להלן (יט, יד).

ובאשר ליישומה של מצווה זו, מעולם לא ראיתי שמישהו ישים לב ללוי יותר מלישראל בכל הנוגע למתן צדקה. ולכאורה צריך לומר על זה "האידנא" - כשמקורות הפרנסה שווים לכל, אין זה שייך להפלות את הלוי לטובה. (פ' ראה תשנ"ד)

והנה בדקתי וראיתי בהלכות צדקה שבשולחן ערוך (יורה דעה רנא, ט) שיש מעלה למתן צדקה ללוי על מתנה לישראל, וברמב"ם (הלכות חגיגה ב, יד) נפסק כך לגבי בשר קרבנות. ועתה ראיתי ב"מנחת חינוך" (מצוה תנ): "...דהלאו בזמן שישראל שרויים על אדמתם בזמן המקדש, דהאידנא בעוונותינו הרבים כולם שוים" וכו'. בימים אלו דיברתי הרבה, גם עם מחותני ר' מאיר ברכפלד שי', על עניין "האידנא" - מי רשאי לומר כן, באלו תנאים וכיוצא בזה - מתבקש לבדוק גם כאן: והאידנא. (פ' ראה תשנ"ה)

ועיין שם בדבריו כשהוא מקשה על המחבר הנ"ל וגם על הרמב"ם (הלכות מתנות עניים ח, יז) המורים להפלות את הלוי לטובה בעניין צדקה וחולקים אפוא על רש"י־ספרי בזה שהם מרחיבים את הלאו הזה גם על חוץ לארץ. (פ' ראה תשנ"ח)

ועתה שמתי לב שגם דין עגלה ערופה שייך למצוות התלויות בארץ (להלן כא, א ואילך), ואיני זוכר כעת מי שמונה אותו ביניהן. וזה אף על פי שיש שם גם עשה! (פ' שופטים תשנ"ח). וראה רמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש י, א) שכתב: אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן. ע"כ. וראה מש"כ להלן (יט, יד).