בנין יהושע על אבות דרבי נתן ח:ח

שוב במעשה שם. בשבת דקנ״ז איתא מעשה זו קצת בסגנון אחר ע״ש:

שני חסידים. שם בגמ׳ אית׳ חסיד א׳ ופרש״י כ״מ דאמרינן מעשה בחסיד א׳ או ר״י בר״א או ר״י ב״ב כדאיתא מס׳ תמורה דט״ו ע״ב וע״ש בברכת הזבח דבר נאה ומתקבל על רש״י זו:

לשום לסטים. שהיו חושדים אותו גנב ולסטים:

שאני חבוש וכו׳ מפני הזנות. ר״ל שהייתי מתעסק לפדות ריבה א׳ משביה שלא תבואה לידי זנות:

לא הלכה עד בדברים בטלים. לא גרסי׳ שם ולא נמצא כן בס״א:

שתישן עמי בבגדיה. מפורש שם בשבת הטעם. פיסקא של א״ל בשעה שהשכבתי וכו׳ דאיתא שם חסר במקצת ש״ס:

ושמא ראית קרי. עיין יבמות דע״ו ע״א:

הטבילוה כדי שתטהר. כדפסקינן בי״ד ס״ס רס״ח ע״ש:

המקום ידין. גם שאמרו בשבת דקי״ח יהא חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו. מ״מ אין אדם רוצה שיהיה נחשד וגם נראה שלא אמר כן יהי חלקי וכו׳ אלא במי שלא היה מביא את עצמו לידי חשד אבל בכל הני דשמעתין דמתוך מעשיו מביא עצמו לידי חשד לא אמר ר״י יהא חלקי עמו דלא היה לו להביא עצמו לידי חשד וק״ל מהרש״א שם בח״א:

מעשה בחמורו של ר״ח ב״ד. בשבת דקי״ב ע״ב איתא ר״ח ב״ד (ומה שכתב רש״י תענית כ״ד. ט״ס. וצ״ל אדר״נ ספ״ח) ור״פ בן יאיר. ובחולין ד״ז איתא מעשה בחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר. וע״ש בגמ׳ ובילקוט בראשית כ״ד על פסוק ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים: