בנין יהושע על אבות דרבי נתן ח:ז

והוי דן וכו׳. עיין ריש זה הפרק:

מעשה בריבה. בשבת דקכ״ז איתא בזה״ל ת״ר הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות ומעשה וכו׳:

בריבה. נערה. רש״י שם:

לקובה. אהל שעשוי כמין כובע. אחה״ע וגיכ״ק מתחלפים וכד״א אל הקבה (ס״פ בלק):

מהורהנת. ממושכנת רש״י כתובות דכ״ו:

העבודה. היא לשון שבועה אבל לא בעבודת בהמ״ק דהא מעשה בחסיד א׳ הוא ר״י ב״ר אילאי או ר״י בן בבא כדאיתא בתמורה דף ט״ו ע״ב ואחר החורבן היה אלא בכך היה שבועתם העבודה לשמים וברמז נקודת עבודה הם נקודת שם של ד׳. מהרש״א שם בח״א:

כך הקב״ה ידין אותך לכף זכות. דרך בשורת המצוה אמר לו שיהיה כן אם יהיה שקול מכריע מצוה זו מפני שהיא מדברים שאוכל פירותיהן בעוה״ז כדאיתא שם בגמרא הני בהני שייכי ופרש״י דן את חבירו לכף זכות בכלל הבאת שלום דמתוך שהוא מכריעו לזכות ואמר לא חטא לי בזאת אנוס היה או לטובה נתכוון יש שלום ביניהן ובספ״ק דקדושין איתא שג״ח יש לו מעלה אם הכף מאזנים שקול מכרעת. מפרש. ול״נ שהוא מדה נגד מדה כי לכף זכות דיוק הלשון לכף כתבתי לעיל ריש הפרק בשם רש״י כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן וכו׳ מדת חסידות לדונו לכף זכות ע״ש לכן הקב״ה מכריע עליו ג״כ הכף מאזנים לזכות. ומה שמק׳ המפרש מה צריך לברכו הלא קמי שמיא גליא כוונתו לק״מ כי הברכה והדיבור דלתתא מתעוררת ברכה דלעילא כדלעיל ותגזר אומר וגו׳ ומצינו בהשיב״ה בעצמו אמר (בפ׳ נשא) ושמו את שמי על בני ישראל אע״פ שאני אברכם מ״מ תחלה ושמו ואח״כ אני אברכם וכן מצינו במשה רבינו ע״ה (בפ׳ דברים) ה׳ יוסף עליכם וגו׳ ויברך אתכם כאשר דבר לכם דיוק דבר לכם. יע״ש ברש״י בחומש: