בנין יהושע על אבות דרבי נתן ח:ה

איש אל רעהו. היינו שנים:

והספיק הקב״ה בידיהם. שמקויים בהם ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ״ב:כ״ח) ודרש ר״נ בתענית דכ״ג אתה גזרתה מלמטה והקב״ה קיים אמריך מלמעלה לכך אע״פ שנגזר גזירה שיהיה שבוי ואסור בכבלים והם אומרים שרצונם לפדותם הספיק השיב״ה בידיהם:

ועושין מיד. כד״א טרם יקראו ואני אענה (ישעיה ס״ב):

אלו שמחשבין בלבם וכו׳ כלומר שלא הוציאו מפיהם שרצונם לעשות המצוה ההיא אלא המחשבה היה בלבד ואומרים ר״ל בלב כד״א לדבר אל לבי (בפ׳ חיי שרה כד) ויאמר עשו בלבו (בפ׳ תולדות). אע״פ ששכרן כאילו עשאו כדאיתא בברכות דף ו׳ ושבת ס״ג וקדושין דף ל׳ מ״מ אילו הוציאו מפיהם הדבור היה מועיל שנאמר ותגזר אומר וגו׳ לכך לא הספיק הקב״ה על ידיהם לפדות השבוי כ״א בינתיים בא מלאך והשבוי נחבט בקרקע. ולפ״ז גרסי׳ ולא הספיק הקב״ה בידיהם שבא מלאך וחבטו בקרקע. כנלע״ד וראיה גדולה לפרושי משבת שם דס״ג ולחושבי שמו וכו׳ א״ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנא׳ שומר מצוה וכו׳ א״ר אסי ואיתימא ר״ח אפי׳ הקב״ה גוזר גזירה הוא מבטלה. שנא׳ (קהלת ח׳:ד׳-ה׳) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה וגו׳: