בנין יהושע על אבות דרבי נתן ח:א

יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. מיוסי בן יועזר ומיוסי בן יוחנן. רש״י:

יהושע בן פרחיה אומר. הכי הוה מרגלא בפומיה והכי אמרינן בכולהו. רש״י:

לכף זכות. כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה מדת חסידות הוא לדונו לכף זכות ואומר שנתכוין לטובה עד שתדע בבירור שאינו כן שאם אתה תדין חבירך לזכות ידונו אותך מן השמים לזכות אבל אדם שהוחזק ברשע מותר לדונו לחובה שלא אמרו אלא החושד בכשירים לוקה בגופו מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה. רש״י ור״ב:

טעם שהניח לו במקרא וכו׳. פ״ק דע״ז די״ט ע״ב מחלק ה״מ גמרא אבל סברא הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה עיין לעיל פ״ג ד״ה מרב א׳. ועירובין נ״ג ע״א:

ומלא טוב וברכה. וכדאיתא לקמן טובים שנים וגו׳ אשר יש להם שכר טוב בעמלם (קהלת ד׳:ט׳):