בנין יהושע על אבות דרבי נתן ו:ג

בן כ״ב שנים. בפרקי דר״א פ״א איתא שהיה בן כ״ח שנים:

אמר אלך ואלמוד וכו׳. שם איתא עשה שתי שבתות ולא טעם כלום עד שנגלה לו אליהו ז״ל וכו׳ ונתן לו העצה שיעלה לירושלים ללמוד אצל ריב״ז. וע״ש עוד כמה שינוים במעשה זו כמו דאיתא הכא:

אבן שדימה. היה דומה לו שהוא דבר מאכל שנתעפש ונשתנה צורתו. מפרש:

באכסניא. שם איתא מי היה אכסניא ר״י בן חנינא ור״י הכהן:

שמע עליו וכו׳. שם ליתא מפני ששמע שהיה לומד תורה הדירו אלא כך איתא בזה״ל שהיה בוכה ללמוד תורה אמר לו אביו והלא בן כ״ח שנים אתה ואתה מבקש ללמוד אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכן לבית הספר וכו׳ אמרו בניו של הורקנוס לאביהם עלה לך לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסים וכו׳ עד שבא לשם ושמח ע״ש:

גדולי ישראל. דקחשיב לקמן בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע וכ״ה התם בפדר״א פ״ב:

שבא. ר״ל אביו:

אל תניחוהו. שם איתא בפ״ב שהיה ריב״ז אומר עשו לו מקום ועשו לו מקום והושיבו אותו אצלו ע״ש. ע״כ גם הכא הכוונה אם בא לישב למטה משום ענווה אל תניחהו אלא שישב בראש אצל גדולי הדור משום חשיבות בנו שהוא גדול הדור וכעין זה כ׳ המפרש:

ומרתת. מפני אימתן:

בראש כל גדולי ישראל. ובמס׳ גיטין דנ״ו איתא בין גדולי רומי ופרש״י כשהיה הולך ברומי להקביל פני הקיסר ועוד אי׳ טעם שהיו ציציותיו של טליתו נגררות ע״ג כרים וכסתות ופרש״י שלא היה מהלך אלא ע״ג מילת:

בתו ושומרת יבם היתה. בכתובות דס״ה איתא שכלתו היתה שומרת יבם. ושם דס״ו ע״ב איתא על בתו של נקדימון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום ופרש״י לצורך יום אחד שמת בעלה ובאתה לב״ד לפסוק לה צרכיה מנכסיו וע״ש בתוס׳ ד״ה וענו אחריה וצ״ע קצת דברי המהרש״א בח״א לעיל ספ״ה על כלתו דלכאורה דברי תוס׳ דהכא המה ע״ש:

שנקדה. נקבה לשון מקדרים בהרים עירובין פ״ה מ״ד. רש״י בגיטין דף נ״ו. ובתענית דף י״ט כתב נקדה זרחה לשון מקדיר שהיתה מקדרת ברקיע וזורחת. ותוס׳ כתבו כמ״ש רש״י בגיטין. ובוני היה שמו גמ׳ שם בתענית. וכתב בפרדר״א פ״ב שנקדימון ב״ג היה לו מזון ג׳ סאין קמח לכל אחד ואחד שהיה בירושלים:

הלך. ר״ל נקדימון הלך. גמרא דתענית שם:

שר א׳. שם איתא הגמון אחד:

הלויני וכו׳ ואני אתן לך י״ב מעינות מים. כלומר שירדו גשמים ויתמלאו כל המעינות מים אותן מעיינות לא היו נובעין מימיהם כ״כ ואינן מתמלאין מאליהן (כ״כ) כשאר מעיינות. רש״י שם:

עינות מים. לעולי רגלים. שם:

מכאן ועד יום פלוני. ליתא התם גם הכא נראה דל״ג משום דאח״כ אמר וקבע לו זמן ואפשר לומר וקבע לו זמן כפי דבריו עד יום פלוני:

כיון שהגיע זמן. ולא ירדו גשמים. גמרא שם:

שלח לו. בשחרית שלח לו וכו׳ וכן בצהרים וכן במנחה. גמרא שם:

ועכשיו ירדו גשמים. בתמיה. רש״י:

לבית המרחץ שמח. אפשר שעשה זה דרך לגלוג שהם לא היה להם מים לשתות שהוצרכו לתת לו י״ב ככרי כסף והוא יש לו גם היום מים למרחץ. מהרש״א שם. וכ׳ עוד ונקט נקדימון בתחלה מספר זה של י״ב שהיה סומך על זכות כלל ישראל י״ב שבטים כמ״ש בהם ושם שתים עשרה עינות מים (בפ׳ בשלח) ואם שלא יהיה זכותן יועיל בזה יתן לו י״ב ככרי כסף פדיון נפש י״ב שבטים ע״כ ע״ש שהאריך יותר בזה:

לבהמ״ד. ובעוד שאותו הגמון בבית המרחץ נכנס נקדימון ב״ג לבהמ״ק. גמ׳ שם:

שלח לאותו שר. שם בגמ׳ איתא יצא אותו הגמון מן המרחץ ונקדימון ב״ג מבית המקדש כשפגעו זה בזה א״ל תן לי דמי מים יתירים וכו׳:

ומים ברשותי ירדו. לפי הגירסא דהכא מתורץ שפיר קושית המהרש״א שם ד״ה וא״ל יודע אני וכו׳ שלא הרעיש וכו׳ ע״ש:

רבש״ע. שם בגמרא איתא רבש״ע הודע שיש לך אהובים בעולמך וכשם שעשית לי נס בראשונה כן עשה לי נס באחרונה:

בשבילך. אלמלא שנקדה חמה היה לי פ״פ עליך שאוציא ממך את מעותי. גמרא. וע׳ במפרש שמאריך בענין זה איך סמך נב״ג על הנס ובדברי מהרש״א לעיל מתורץ זה נמי:

רעב ככלב. שמזונותיו מועטים ושיהא אכילתו ג״י כדאיתא בשבת פכ״ד דף קנ״ה:

מביתו שבע. בפרדר״א פ״ב איתא שהיה לו בית ד׳ כורין של גנות טוחין בזהב:

קנאים. במס׳ גיטין דנ״ו מוכח שהיו הנהו בריוני דירושלים ופרש״י שם אנשים רקים ופוחזים למלחמה שלא רצו להשלימו עם אספסיינוס ע״ש:

כ״ב שנים. שם בגיטין איתא כ״א שנים:

ולא השגיחו עליו. כדאיתא שם קמו בריוני קלנהו להנהו אוצרות והוה כפנא:

מה היו עושין אנשי ירושלים. הכוונה על מלחמותיהם שנלחמו עם אספסיינוס ומבואר באריכות בס׳ יוסיפון ב״ג מפ׳ ע״ה והלאה ע״ש:

שולקין את התבן. מחמת רעב שהיה:

חמש תמרים וארד. מחומה למחנה האויב ואהרוג חמשה מהם ואביאם לעיר:

אילו היו אוכלין וכו׳. היה כחם יותר: