בנין יהושע על אבות דרבי נתן ו:ב

אלא לך אצלו. כמו שאמר רבי יוחנן בסוטה דף כ״א החכמה מאין תמצא (איוב כ״ח:י״ב) אין ד״ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו יודע ופירש״י מאין המצא מן העשוי כאין תמצא וכתב המהרש״א שם זה הפירוש בפ״א פ״ד איזה חכם וכו׳ ר״ל איזה חכם שהתורה מתקיימת בידו הלומד מכל אדם ואינו משים עצמו חכם וכו׳ ע״ש ועוד ר״ל ע״פ מה דאיתא במנחות דף ז׳ ע״א אבימי מסכתא אתעקר ליה (מסכ׳ דמנחות נשתכחה הימנו. רש״י) ואתא קמיה דרב חשדא לאדכורי גמריה ולישלח ליה (לרב חסדא. רש״י) וליתיה לגביה סבר הכי מסתייעא מילתא טפי (משום יגעתי ומצאתי מגילה ד״ו. רש״י) ע״כ אמר הכי ג״כ לך אצלו:

על הארץ. כדמצינו בדהמע״ה כשהיה יושב בישיבה היה יושב ע״ג קרקע (מ״ק דף ט״ז ע״ב) וכתובות דף ק״ו כי הוי קיימי רבנן ממתיבתא דר״ה ונפצי גלימייהו הוי סלקא אבקא וכסי ליה ליומא:

זה ר״א. כלומר כדרך שעשה ר״א בן הורקנוס כדמפרש לקמן:

זה ר״ע. כדרך שעשה ר״ע:

תחלתו של ר״ע. במה דסיים פתח אע״פ שר״ע תלמידו של ר״א היה כדלקמן ובסנהדרין ס״ח ע״א ועיין תוס׳ ב״מ דף ד׳ ע״ב ד״ה אין נשבעין. ותיו״ט פ״ג דבכורים מ״י. ופ״א דמכות מ״ז ד״ה ר״ש:

ולא שנה כלום. דייק ולא שנה ר״ל משנה וגמרא לאפוקי פסוק היה למוד ולפ״ז שפיר קאמרי ליה לקמן עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים משום שזה הוא פסוק באיוב י״ד:

ד״ת שקשה כברזל. עיין פ״ק דתענית דף ד׳:

הלך הוא ובנו. ר״ל בנו שהיה לו קודם שנשא בת כלבא שבוע המבואר בכתובות פרק אע״פ דף ס״ג ובזה מתורץ קושית התוס׳ בשבת דף ק״נ ע״א ד״ה וריב״ק וב״ב קי״ד ד״ה ומטו ובכורות נ״ח ע״א חוץ מן הקרח ע״ש כ״כ בגליון הש״ס של הגאון הבקי מורי״ב נ״י ב״ה ש״ש:

א״ב ולמדה. אע״פ שמוכח לעיל דמקרא היה הלומד אפשר הכוונה בכאן שלמדו א״ב על דרך דאיתא שבת דף ק״ד ע״א אתו דרדקי לבהמ״ד וכו׳ א״ב אלף בינה וכן א״ת דרך א״ת ב״ש א״נ למה התורה מתחיל בבי״ת שהוא לשון ברכה ועשרת הדברות כאל״ף שהיא אות ראשונה ומורה על אחדות כדאיתא במדרשים. מפרש:

לפני ר״א ור״י. כדאיתא נדרים פ״ו דף מ״ט שלמד אצלם י״ב שנים:

כיון שאמר שאמרו. צ״ל:

אל״ף זו למה נכתבה. ר״ל בצורה זו ותג זו וקוץ זו כדאיתא מנחות דף כ״ט ע״ב שר״ע היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין. מפרש:

משל לסתת וכו׳. נשא המשל לאבן שהוא רמז על היצה״ר שנמשל לאבן סוכה נ״ב וכד״א והסירותי לב אבן מבשרכם יחזקאל י״א י״ח ובקדושין ד״ל אם אבן הוא נמוח והמפרש מאריך בזה ע״ש:

כך עשה להם ר״ע וכו׳. שלמד מהם לאחדים עד שתפס הכל ונתגדל:

מבכי. על יד בכי ותפלות:

נהרות. התורה שנמשלו למים:

חבש. כבש ותיקן עצמו בו כד״א בפרש׳ וירא ויחבוש את חמורו ר״ל חומר התאוה ותרגום ואתקן:

ותעלומה. דברים הנעלמים ונסתרים:

יוציא אור. הוציא לאור. ובפרקי דר״א פ״ו איתא חלון יש ברקיע ושמו תעלומה משם תולדת השמש לתקופתו. והכא המשל לתורה שנמשלה לשמש שמאיר עינים:

מתקשט בה. ר״ל שאר צרכיו דקחשיב לקמן:

לישן עליהם. כדאיתא בנדרים דף נ׳ בסיתוא הוו גני בי תבנא וכו׳ אתי אליהו וכו׳ ע״ש:

עתיד ר״ע וכו׳ אתי אליהו וכו׳. ביומא דף ל״ה ע״ב איתא הילל וע״ש ברי״ף:

אלא אומרים להם. והם אומרים גרסינן ר״ל שהם יענו תשובה והתנצלות דר״ע היה לו אשה צנוע והיא גרמה לו כל זה כדאיתא בכתובות דף ס״ג והיה אומר לתלמידים שלי ושלכם שלה הוא פירש״י תורה שלמדתני אני ושלמדתם אתם על ידה הוא מפרש. אבל בנ״א מתוקן הלשון לנכון:

ולסוף י״ג שנים. שם בכתובות ונדרים משמע לסוף י״ב היה:

בקרדמין. ענין תכשיט בנות המלך מעילים תרגום כרדוטין (שמואל ב י״ג י״ח):

ובעיר של זהב. תכשיט של זהב שירושלים מצויר בה נדרים שם ושבת דנ״ט וע״ש בתוס׳:

ביישתנו ממה שעשית לה. ביוש הוא לנו ולנשותינו שאין הולכים בתכשיטים חשובים כמותה:

אמר להם הרבה וכו׳ בתורה. שהיתה מסתפקת עמי במועט והרשה לי לילך לבית רב כמבואר הכל באריכות בכתובות ונדרים ע״ש: