בנין יהושע על אבות דרבי נתן ה:ב

אבותינו. ר״ל רבותינו וקראו אבות כד״א (מלכים ב ב׳:י״ב) אלישע על אליהו אבי אבי שהיה רבו ובמ״ק דף כו אבי זהו רבו שלמדו חכמה:

אילו היו יודעין. זה כוונת שדקדקו בדבריהם ר״ל שכוונת אבותיהם הודעה שעובדים ואינם מקבלים פרס:

לא היו אומרים. דעתם הזרה היה על תחיית המתים של הגוף כי מאחר ששמעו שיעבדו להקב״ה מאהבה ויהיה שכרכם כפול לעוה״ב בודאי יש שכר ועונש. אמנם דעתם הזרה היה שבודאי הקב״ה יתן לאיש כמפעלו שכרו בעוה״ב אמנם לנשמה זה יהיה שכרה שתתעדן בג״ע בתענוג רב אבל לגוף אין לו שכר רק סופו לעפר וכפרו בתחיית המתים לבד ולא בשכר והיינו שדקדקו בלשונם וכי יש פועל שיעשה מלאכתו כל היום ולא יטול שכרו דזה רמז על הגוף החומר שטרח כל היום ותהיה לריק יגיעו ולכך סיימו אילו היו יודעין אבותינו שיש ת״ה דייקא דביה לא האמינו שיחזור הגוף החומר לכמות שהיה שיקבל שכרו הנצחיי כי יסודו מעפר וסופו לעפר. מפרש:

והיו משתמשין. ר״ל אנטיגנוס ותלמידיו שהיו עשירים והיו משתמשים בכסף וזהב ואפ״ה לא היתה דעתם גסה עליהם משום טעם הנאמר:

שלא. ונ״א גרסינן ולא היה דעתן גסה עליהם. כך היו אומרים צדוק וביתוס אע״פ שפרושים משתמשין בכלי כסף וזהב אין דעתם גסה עליהם אלא מסורת הוא ביד פרושים ר״ל קבלה בידם כן ואין טעם בדבר על אותו צער בחנם כלומר להגוף כדלעיל ועיין ברשב״ם בב״ב דקט״ו ע״ב הביא גם כן אדר״נ הלז ובתוי״ט בפרקים פ״א מי״א: