בנין יהושע על אבות דרבי נתן מא:ט

כסף מצרים. שבזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב (בפ׳ בא) וינצלו את מצרים ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות כדלקמן רש״י רפ״ח דפסמים דף פז ע״ב:

ואומר וילקט יוסף וגו׳. אותן האוצרות לקחו עמהם וינצלו ישראל את הכל:

כתב שמים חזרה למקומה. שם בגמרא איתא בזה״ל ג׳ חזרו למטעתן כתב הלוחות דכתיב (דברים ט׳:י״ז) ואשברם לעיניכם כלומר דבר פלא ראיתם שם שהעין פונה להסתכל בו רש״י אבל האדר״נ מביא מקרא דמשלי שהוא קרוב לפשוטו יותר:

התעיף וגו׳. מלשון עפיפה ותנועה כלומר בשעה קלה עודך תנענע עינך להסתכל בו ואיננו. כי פתאום יאבד. וכאילו עשה לעצמו כנפיה לעוף ממך חיש מהר כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין מפרשים. ודע שבפסחים שם קחשיב הגמרא עוד חדא היינו ישראל שחזרו ג״כ למטעתן ע״ש. וכן ראוי להגיה הכא שיהיה שלשה דבריה כדקחשיב עד הנה ושם מביא הגמרא מקראות ע״ז ע״ש וזקיני הרב הגאון מוה׳ פייטל זצ״ל בספרו חק נתן בספר שני דף קא ע״א מאריך בסוגיא זו דפסחים למה מפרש הגמרא בתחלה כסף מצרים ואח״כ כתב שמים הלא כתב שמים היה מוקדם ע״ש [ולק״מ דמיירי שלקחום ישראל וחזרו למקומן וכסף מצרים לקחו ישראל בצאתם. והלוחות לקחם משה רבינו אחר מעמד ה״ס וא״כ כסדר נקטינהו]: