בנין יהושע על אבות דרבי נתן מא:א

רבי שמעון אומר ג׳ כתרים הם. הכתובים בתורה שחייבה תורה לנהוג בהם כבוד. ר״ב:

כתר תורה. כתיב ביה והדרת פני זקן זה שקנה חכמה. וכתב רש״י ואינו דומה לשנים אחרים שאין השנים כהונה ומלכות שוין בכל אדם כדלקמן ולכתר תורה אפשר לו בכל מי שיעסוק בה כדלקמן וכדאמרינן נמי פ״ק דמגילה דף ו׳ יגעתי ומצאתי תאמין לכך גדול כתרה של תורה משנים הללו ועוד התורה אמרה בי מלכים ימלוכו (משלי ח׳:ט״ו) וגדול הממליך מן המלך גמרא ורש״י ביומא דף עב ע״ב:

וכתר שם טוב עולה ע״ג. שכל הג׳ כתרים צריכים לו. שאם ת״ח הוא וסני שומעניה שרי לבזויה. ואם כ״ג הוא אמרינן שם במעשה דשמעיה ואבטליון וכו׳ ע״ש ואם מלך הוא כתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך. ע״כ מי שיש בידו מע״ט ושמועתו טובה מחמת מעשיו אע״פ שלא מצינו לו כתר בתורה שיהיו מחוייבים לנהוג בו כבוד הוא עולה ע״ג שהוא משובח מכולם שכלם צריכים לו. ונאמר נמי (קהלת ז׳:א׳) טוב שם משמן טוב. שמם של חנניה מישאל ועזריה שהיו בעלי מע״ט מנדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה שהרי הללו נשרפו והללו לא נשרפו. וסי׳ לג׳ כתרים אלו. זר הארון. וזר שלחן. וזר מזבח הזהב כדאיתא שם ביומא. רש״י ור״ב:

ברית כהונת עולם. הא דהביא קרא דפינחס ולא מהפסוקים מוקדמים חקת עולם לו ולזרעו אחריו (שמות נח) לכהונת עולם לדורותם (שם מ) ברית מלח עולם וגו׳ לך ולזרעך אתך (במדבר י״ח:י״ט) ועוד פסוקים ע״ז. משום דרצה להוכיח האדר״נ שאין הפסק לכהונה אפילו בזה״ז בשעת החורבן לכך מביא הקרא דפינחס שהוא אליהו שעדיין בכל יום עומד ומקריב תמידין כדאיתא בעשרה מאמרות מאכ״ח ח״ג פכ״ג אמרו על אליהו שהוא מקריב תמידין בבהמ״ק בחורבנו שהרי בקדושתו הוא עומד ואתיא כי הא דתנינן סוף עדיות מקריבין אף שאין בית ואפשר שגנזו לו קופות מתרומות הלשכה כדי שיהיו באים משל צבור. ועל העורות של קדשים כותב שם זכיות של ישראל עכ״ל והובא בספר ברכת שמואל על התורה ס״פ וירא ומתרץ בזה קושית העולם ששאל יצחק הנה האש והעצים ואיה השה לעולה וקשה איך ראה יצחק במעשה ההוא שאביו יקריב שה ועולה דוקא דלמא יקריב פר או איל וכדומה או חטאת ואשם וכדומה קרבנות וכו׳ והול״ל איה הקרבן להקרבה. אלא ודאי דקאי על קרבן התמיד וברמז בר״ת ״אלהים ״יראה ״לו ״השה ראשי תיבות אליה ע״ש בארוכה. נמצא לפ״ז ע״י פינחס שהוא אליהו אין הפסק לכהונה ולכך מביא הקרא דפינחס וראיה גדולה מצאתי לזה בספרי דאיתא שם והיתה לו וגו׳ ויכפר על בני ישראל וכפר עב״י לא נאמר אלא ויכפר שעד עכשיו לא זז אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים הובא בילקוט ס״פ בלק ע״ש וק״ל [מהספרי אינה ראיה כלל דמיירי על הריגת זמרי וכזבי שזה מכפר לעולם וכן אמרו בסנהדרין דף פב ע״ב אמר הקב״ה למשה הקדם לו שלום שנא׳ לכן אמור לו הנני נ״ל אב״ש וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם]:

ודוד עבדי נשיא להם לעולם. מהאי טעמא נמי מביא קרא דיחזקאל ל״ז ולא מקרא דשמואל (ב׳ ז יב) והקימותי את זרעך אחריך וגו׳ וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם וגו׳ ועוד שם כב ותהלים יח לדוד ולזרעו עד עולם משום דהאדר״נ רצה לומר שאין הפסק למלכות דוד אפילו בזה״ז ע״כ מביא קרא דדוד עצמו נשיא להם לעולם משום שדוד מלך ישראל חי וקים:

הוי. ענינו קריאה וזימון:

כל צמא. לדבר ה׳:

לכו למים. לתורה ובילקוט ישעיה על הן קרא הרבה טעמים למה נמשלה התורה למים:

והייתי מתעסק בדברים בטלים. אע״פ שרשב״י היה מבקר החולי שהוא מגדולי ג״ח כדאיתא בנדרים ד״מ ומ״א ולאו דבר בטל הוא. מ״מ ת״ת כנגד כולם ורשב״י תורתו אומנתו היה כדאיתא פ״ק דשבת על משנה ומפסיקין לק״ש:

מעשה ברשב״א. בתענית ד״כ ע״ב אי׳ ר״א בר״ש וכבר פירשתי הלכה זו עד ואל יהא קשה כארז דא״ר פ״ד בס״ד ע״ש: