בנין יהושע על אבות דרבי נתן מ:ח

ביושבים לפני חכמים. השתא מיירי בענין הסברא ישרה וברירת הדבר הצודק מהבלתי צודק. ר״ב:

ספוג. הוא צמר הים רמב״ם. ובמוסף הערוך כתב שהוא גדל על פי הים מקצף הנקפא רך ומלא נקבים ושואב כל דבר לח וקראו חז״ל כן לכל דבר שהוא שואב דבר אחר ונעתקה מלה זו לכל דבר קל מלא חורים כמו רקיקים תרגום ורקיק אחד ואיספוג. והערוך פי׳ ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב״ה יתברך ויתרומם לעד. כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו ע״ש באריכות:

דומה לספוג כיצד וכו׳. כשם שספוג סופג את הכל בין עכורים ובין צלולים כך יש תלמיד משובח שלבו רחב לשמוע אבל אינו רחב כ״כ שיוכל להבחין בין עיקר לטפל. רש״י ור״ב:

לנפה כיצד וכו׳. נפה מוציאה את הקמח במקום שטוחנין ברחיים של גרוסות לצורך סלת למנחות שאותו קמח שנופל מן הנפה נקרא אבק של מנחות כדאיתא במנחות ספ״ו דהוי גרוע ופסולת לגבי מה שנשאר בנפה שנשרה קליפתן מפני שלתתן במים חוזרים וטוחנין אותם עם אותם גריסין של חטים שנשארו בנפה דק ומוציאין מהן סלת נקיה כך מי שיש בו כח לברר וללבן שמועותיו וקולט האמת מן השקר והבטל. רש״י ור״ב:

משפך. אנטווי״ר בלעז ובלשון אשכנז טרעכט״ר והוא בכלי שנותנים ע״פ חבית או ע״פ הנוד כשרוצים למלאותו יין או שמן שמכניס בזה ומוציא בזה שכל מה שמכניסים מלמעלה יוצא ממנו למטה כך יש תלמיד ששוכח את הכל וכבולעו כך פולטו רש״י ור״ב:

משמרת. בלשון אשכנז זייע״ר שנותנין בו משקה לברר וקולטת את השמרים וזולפת ממנו הזך והצלול כך יש אדם שמניח את העיקר ועומק ההלכה ומחזיק בידו הטפל ודבר של בטלה (שם):

ראב״י קורא אותו. ר״ל אותן שני כתות שמכוונים לעיל למשפך ולמשמרת היה ראב״י קורא אותו של משפך קרן נקוב כי כמו בקרן נקוב יוצא הקל לריק שמכניס בתוכו. כן יש תלמיד כבולעו כך פולטו והקול יוצא כאשר נכנס. וקיטוע הוא נגד משמרת ומכנה אותו בשם קיטוע באשר שאותו תלמיד רשע מוציא את היפה וקולט את הרע וזה גריעותאיותר ממשמרת שעל כ״פ בשמרים עדיין משקה טובה מעורב בו. ולכך ממשיל נמי לתינוק שזורק המרגלית וכו׳ עד כלי חרס בידו בלבד שהוא ג״כ זורק לגמרי הטוב והיפה ובוחר רק רע במשל בחרס כנ״ל פירושו של דבר: