בנין יהושע על אבות דרבי נתן מ:א

ארבעה אוכל פירותיהן בעוה״ז וכו׳. דברים וכו׳ כתב הרמב״ם כי המצות כולם נחלקים בתחלה על שני חלקים החלק הא׳ במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב״ה כגון ציצית ותפילין ושבת ועבודת כוכבים. והחלק השני במצות התלויות בתועלת ב״א קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה והאונאה והאיבה והנטירה וכגון הצווי באהבת איש את חבירו ושלא נסית אדם להזיק לחבירו ולא יעמוד על דם רעהו וכבוד האבות והחכמים שהם אבות הכל. וכשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב״ה עליה להעוה״ב כמו שנאמר בפ׳ חלק וכשעושה האדם המצות התליות בתועלת ב״א זע״ז כמו כן תחשב לו לצדקה להעוה״ב לפי שעשה המצוה וימצא טובה בהעוה״ז בעבור שנהג מנהג הטוב בין ב״א כי כשינהג מנהג הזה ונהגו אחרים כמנהגו יקבל כמו כן שכר מהענין ההוא וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנס בג״ח ושים לבן עליהם כי כן תמצאם שהרי הילל הזקן בשבת דף ל״א כשאמר לו העובד כוכבים למדני תורה על רגל א׳ אמר לו דעלך ביש לחברך לא תעביד וכשתחקור על הענין הזה תמצא ת״ת שקול כנגד הכל כי בת״ת יזכה האדם לכל זה כמו שבארנו בתחלת דברינו שהתלמוד מביא לידי מעשה עכ״ל פ״א דפיאה וע״ש בתי״ט:

והקרן. הוא כמו העיקר רמב״ם רפ״ו דתרומות. והרמב״ן כתב בחומש פ׳ אמור על פסוק בעצם היום הזה שנעבור שהכח בקרניים יקרא גוף הדבר קרנו:

להעוה״ב. עיין תוי״ט רפ״ב (דף פא) ד״ה שאין אתה יודע מתן שכרן:

כאו״א. ספ״ק דקדושין דף מ ע״א איתא ראיות לכל זה ע׳ש:

ות״ת כנגד כולם. כי בת״ת יזכה האדם בכל זה שהתלמוד מביא לידי מעשה כדלעיל לשון רמב״ם:

ד׳ דברים וכו׳ נפרעים ממנו בהעוה״ז וכו׳. ר״ל אפי׳ לרשעים שמגיע להם שכרן הטוב בעוה״ז והעונש לעוה״ב עי״ל פל״ט אבל הנהו ג׳ ראשי עבירות שדינם יהרג ואל יעבור נפרעין ממנו העונש אפילו לרשעים בהעוה״ז. ולה״ר יותר מכולם. כי לה״ר כולהו אתנהו בהו דוק ותמצא: