בנין יהושע על אבות דרבי נתן ד:ה

אלא בחסד. עפד״מ סנהדרין נח א״ב:

חסד חפצתי ולא זבח. זש״ה (תהילים צ״ד:י״ח) אם אמרתי מטה רגלי ר״ל זהו בהמ״ק שהוא א׳ מרגלי עולם שחרב היא אעפ״כ חסדך ה׳ יסעדני יש לי כפרה אחרת ואיזה זה חסד שהיא מכפרת כקרבן. מפרש:

מתקן את הכלה. הכין לה כל צרכה כדלעיל קשטה ותקנה:

פרוטה לעני ומתפלל. כדכתיב (תהילים י״ז:ט״ו) אני בצדק אחזה פניך ובזה פודה התפלה מכל מקטריגים המעכבים אותה כמו שהוא מרחם על הבריות כן מרחמים עליו מן השמים וזה הכוונה בגמרא ברכות ד״ח ע״א לעולם ישהה אדם שיעור שני פתחים ויתפלל ר״ל פתח תפתח את ידך לעניך וגו׳. מפרשים:

כדי ידע. כאשר ידע:

בעליתיה. בעליתו:

נגד ירושלים. לצד בהמ״ק אע״פ שחרב עשה כמו שאמר ש״ה ויתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח׳:מ״ח):

וזמנין תלתא. ערבית ושחרית ומנחה:

ברך על ברכוהי. כורע על ברכיו:

הוא עבד וגו׳. ככל אשר היה עושה לפני זאת. רש״י שם:

וכשבא אספסיינוס וכו׳. עיין בגטין דף נ״ו הרבה שינויים במעשה זו כמו הכא:

מבקשים להחריב העיר וכו׳. כלומר שאתם גורמין החורבן אם אינכם מכניעים לו:

או חץ א׳. כלומר הכנעה כאילו עושים שלום ואין בידם כלי זיין א״נ קשת אחד לרמז עש״ה ידך בעורף אויביך (בפרש׳ ויחי) ואיתא בע״ז דכ״ה שזו קשת וחץ עש״ה (בפ׳ בלק) וחציו ימחץ והיה הכל כוונתו בזה שלא יעשו לו מלחמה זו. מפרש:

שנים ראשונים. אפשר הכוונה על בני חשמונאי שנטלו מלכות מיונים ומלכו ק״ג שנים כדאיתא בע״ז ד״ט ועוד מלחמה א׳ נצחו בימי הורדוס עיין ביוסיפון [שכתב נמי שהלך כסתיאו״ת עם אגריפס על ירושלים] ועליהם רמזו כשם שעשינו להם כך נעשו לכם. מפרש:

היו וכו׳ אנשים שרוים. אוהביו של אספסיינוס היו:

שאין מלינין וכו׳. כדלקמן פרק ל״ה ד״ה ואין מלינין וע״ש מ״ש:

עד ש״ה. ל״ג:

שאל מה אתן לך. כי שמעתי עליך שאוהבי אתה ותרצה בשלום:

אלא יבנה. שם בגיטין איתא ג׳ דברים:

תפלה. בהכ״נ שיהיה מיוחד לתפלה כדאי׳ בברכות ד״ו ע״ב שא״א ע״ה קבע מקום לתפלתו שנאמר (בפ׳ וירא) אל המקום אשר עמד שם וגו׳. מפרש:

והלבנון. בגיטין שם איתא ואין לבנון אלא בהמ״ק שנאמר (בפ׳ ואתחנן) ההר הטוב הזה והלבנון. ולמה נקרא לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל וכ״א ביומא דל״ט ע״ב:

באדיר. ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיהו ל׳:כ״א) והיה אדירו ממנו. גמרא שם בגיטין:

דיופלא. שני שלוחים חשובים. תענית י״ט:

קשת של זירים. כלי עץ של ארז עיין שבת דף קכ״ג:

ותיפא. דבר של חימום ועצמותיו כמוקד נחרו (תהילים ק״ב:ד׳) תרגום כמקד תפיא. ערוך ערך תפי:

פתח לבנון. הנבואה הזה הוא על החורבן בית שני ואמר אתה בהמ״ק פתח דלתיך ויכנסו בה האויבים:

ותאכל אש. ר״ל האויב יכלה השרים שבך:

מפתחות. של ההיכל והעזרות:

ולא היינו. שם בתענית איתא ולא זכינו וכו׳ ופרש״י שאתה מחריב ביתך. ואיתא שם בגמרא שיצאה כמין פס יד ולקחתם. ומפורש מה שהיה קונן עליו הקב״ה וישעיה הנביא קפיטל כב ע״ש:

לעשות וכו׳ המלך. בתענית דף כ״ט ליתא מתיבת לעשות עד המלך כ״א הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים. ואיתא התם שפרחי כהונה עשו ההיא מעשה עם המפתחות:

הילל. ענין יללה:

נפל ארז. לרמז על בהמ״ק דכתיב (מלכים א ו׳:י״ח) ושדרות בארזים וגו׳ הכל ארז. את הבית חיפה בעצי ארזים:

אדירים. אלו האבות ושבטים כדכתיב (תהלים יז) לקדושים וגו׳ ואדירי כל חפצי בם וער״פ כל מנחות דנ״ג. מפרש:

אלוני בשן זה משה וכו׳. שנקרא בשן ע״ש שנתדשנו ישראל ע״י במדבר אף שהיו בארץ לא זרועה ובזכותם נתפרנסו. המן בזכות משה והענן בזכות אהרן ובאר בזכות מרים. מפרש:

יער הבציר זה ק״ק. הבציר ענין מבצר וחוזק. וזה הק״ק שהוא עיקר וחוזק של בהמ״ק ויער הוא המקדש דכתיב (במלכים ז) בבנין הבית ויבן יער בית הלבנון. מפרש:

אדרתם. מעוזם וחזקם כמו לגפן אדרת (יחזקאל טז) כי דוד ושלמה בנו הכניעו את האומות כמו שמבואר בכתובים והמפרש כתב אדרתם תפארתם שהיה שמעם בכל העולם לטוב:

כי שודד. כלומר שנחסר מהם נביאים גדולים שהיו עומדים בפרץ:

גאון ירדן זהו אליהו ואלישע. דתרוויהו צלחו הירדן כדכתיב (במלכים ב ב׳:א׳) גם ע״י אלישע נבקע כדפירש אליהו ממנו ונטל אדרתו של אליהו והטיל על הירדן וצלח בו. מפרש: