בנין יהושע על אבות דרבי נתן ד:ג

בני עמדו. שלא היה כדי צרכה:

אני עאכ״ו. בברכות דף ס״א איתא מכאן למדה תורה ד״א שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו:

לכלה בנאותה. שם בברכות איתא ויבן ה׳ אלהים וגו׳ מלמד שקלעה הקב״ה לחוה והביאה אל האדם שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנאיתא וכצ״ל כמו כן הכא:

וקשטה. בכ״ד מיני תכשיטין הנאמרים (בישעיה ג׳) מ״ר בראשית פח״י ומ״כ:

שנאמר ו״י״ב״א״ה. גימטריא כ״ד. זוהר:

שושבין. משתדל בחופתו ובזווגו. רש״י שם בברכות:

שנאמר עצם מעצמי וגו׳. לכך לא היה יכול אדה״ר לקחת לעצמו שושבין:

בת חבירו. שלא תאמר שכ״א ינהג כן לישא קרובתו שהיא ש״ב ואחותו וי״ח לכך מדייק דוקא בת חבירו שאינה אסורה לו. מפרש: