בנין יהושע על אבות דרבי נתן ד:א

שמעון הצדיק. כה״ג היה כדאיתא יומא ד״ט ודל״ט:

משירי. לשון שיורים כלומר בסוף שלא היה עמהן בתחלת הבית כמו עזרא. רש״י:

הוא היה אומר. כלומר כך היה מרגלא בפומיה תמיד וכן כל רבי פלוני אומר הוא היה אומר שבמס׳ זו פי׳ היה רגיל לומר כן תמיד. ר״ב שם:

העולם עומד. לא נברא העולם אלא בשביל שלשה דברים הללו על התורה כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה) כדאיתא במס׳ נדרים ספ״ג דף ל״א ע״ב וע״ש בתוי״ט. על העבודה מצינו במגילה דל״א ותענית דכ״ז ע״ב אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ וכו׳. וג״ח דכתיב עולם חסד יבנה (תהלים פ״ט) רש״י ור״ב ועיין בב״י ריש ח״מ:

לעולה שהיא חביבה מזבחים. מדאפקא עולה מכלל זבחים דרישא אלמא עולה חשובה מזבחים. מפרש:

ויקח שמואל טלה הלב. הא דהקריב נקבה והלא עולה צריך להיות זכר משום שהיה בבמת יחיד וכשירה נקבה לעולה כדאיתא בע״ז דכ״ד ע״ב. טלה חלב רחל ומניקה את בנה. רש״י שם:

ויעלה עולה וגו׳. וכתיב בתריה ויענהו ה׳ ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה וגו׳ וירעם ה׳ בקול גדול וגו׳ ויהמם וינגפו לפני ישראל. הרי שמאד היה חביב לפני הש״י ההקרבה של עולה זו. וכן מצינו בנח שבשביל העולה שהקריב נשבע הקב״ה שלא יביא מבול לעולם:

דעתו של מקום. חכמה ובינה. כן הוא בילקוט. ומפרש כתב דעת זו רוה״ק כדאיתא ספ״ק דע״ז ורש״י פ׳ תשא ובתבונה ובדעת אצל בצלאל:

אז תבין וגו׳. רישיה דהאי קרא קאי על התורה דכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין וגו׳. מפרש:

ודעת אלהים. וגדולה דעה שניתן בין שתי אותיות שנאמר (שמואל א׳ ב׳) כי אל דעות ה׳ ועוד כאילו נבנה בהמ״ק בימיו כדאיתא ברכות דף ל״ג וסנהדרין צ״ב וע״ש מהרש״א:

תמצא. לאחרים נמי משמע לכך קאמר מכאן וגו׳:

כאילו הקריב חלב ודם. כי בשעה שחכם יושב ודורש הקב״ה מוחל עונותיהם של ישראל א״נ כדאיתא סוף מנחות זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם וכו׳ כל העוסק בתורה כאילו הקריב כל הקרבנות ועדיפא מקרבנות שקרבנות מכפרים רק על השוגג והתורה מכפרת אפילו על המזיד כדאמר רבא שם כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם ולכך קאמר כאילו הקריב חלב ודם שזה ודאי בכל הקרבנות אבל בעולה אפי׳ הבשר לגבוה ונ״ל שזה כוונת הפסוק (ש״ה ד) כחוט השני שפתותיך כי שעיר המשתלח היה נמי מכפר על כל העבירות כנאמר (בפרשת אחרי) והתוודו כל עונות וגו׳ עי׳ סוף מס׳ יומא והסימן היה בחוט השני אם נתלבן לכך קאמר כחוט השני שהיה מכפר על הכל כך שפתותיך מכפר על הכל עיין במסכת סוטה דף ה ע״ב כנ״ל:

שני ת״ח. לרבותא נקט שנים דאז הוי קצת ת״ת דרבים ואפ״ה מבטלין:

כדי צרכן. וכמה כדי צרכן מפורש בכתובות די״ז ע״א:

ויקלסו. לשן שבח הוא. והתם מפורש ג״כ במה משבחין אותה ע״ש. וכ׳ המפרש בשלמא דמבטלין מפני המת הוא מטעם דאיתא שם בכתובות נטילתה כנתינתה. אלא בהכנסת כלה למה רשאי לבטל ת״ת [ולפמ״ש בברכ״י סי׳ לח מיסוד ראשונים דהא דהעוסק במצוה פטור מה״מ היינו דוקא במצות אבל אם עוסק בתורה פוסק לכל מצוה שא״א לעשות ע״י אחרים א״כ לק״מ שה״ה כל מצוה שא״א ע״י אחרים ונקט הני משום דשכיחי] ואפשר הטעם מפני דאיתא בברכות דף ו׳ כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה׳ קולות שנאמר (ירמיהו ז׳:ל״ד) קול ששון וגו׳ ואם משמחו מה שכרו אריב״ל זוכה לה׳ קולות של תורה שניתנה בה׳ קולות וכו׳ נמצא אע״פ שמבטל בהכנסת כלה נגד זה יזכה לתורה שניתנה בה׳ קולות עכ״ל. וקצת דחוק דהא רמ״א כתב באה״ע סימן ס״ה דמבטלין ת״ת להכנסת כלה היינו לחופה. וכדאיתא הכא לפנינו במעשה דר״י בר״א. ובחופה עדיין אינם אוכלים ונהנים ואפשר כוונתו שכ״ש הוא אע״פ שאינו נהנה כלל עדיין מסעודה ואפ״ה משמחה ונ״ל דאיתא במנחות דף צ״ט א״ר לקיש פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה דכתיב וכו׳ פרש״י כגון שמבטל תורה להוצאת המת והכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר שברת כאשר העתקתי לעיל פ״ב ד״ה יישר כחך ששברת וכו׳ כיון דנתכוין לטובה עכ״ל וק״ל וטעמו של דבר נראה עוד בזה משום שהוא קיום העולם מצוה זו כי לא תהו בראה לשבת יצרה והא ראיה שהיא מצוה ראשונה בתורה ע״כ בוודאי חביבה מצוה בשעתה שמבטלין ודוגמא לזה מצינו ג״כ בבכורים כדאיתא במס׳ קדושין דל״ג וחולין דל״ד כנ״ל האמת והנכון:

נ״א וישמחו לכלה וילוו למת. בזה מתורץ קושית המפרש: